כי זנב זה באופנה

פיקצר ראשון..... על "הזנב האופנתי של דאדלי"- ביום הראשון של הלימודים לאחר החופשה. אם אני לא לגמרי מדייקת בפרטים מהספר, תסלחו לי :)

זכויות יוצרים לג'יי קיי רולינג....

דאדלי פסע במסדרון בפנים חמוצות. הוא ניגש אל הלוקר שלו, הקיש את הסיסמה ופתח אותו בחדות. הוא קיווה שלא רואים את מה שהחביא טוב טוב במכנסיו. הוא הוציא את הציוד הנדרש לשיעור הראשון, ואז-

"היי, דאדלוש, ידעת שאם מערבבים מים ואדמה יוצא בוץ? למרוח עליך? כי שמעתי שחזירים מתים על בוץ."

"תשתקי, סמנתה." דאדלי קמץ את אגרופיו. הוא סגר את הלוקר וגישש אחר זנבו, בניסיון להכניס אותו חזרה למכנסיים.

"מה, דאדלוש לא אוהב בוץ? אני אכתוב למכון החיות.... אוי- צער בעלי חיים! פגעתי בך?" סמנתה נשענה על הלוקר שלה וחייכה. דאדלי חשב שהיא קצת דומה לברווז.

"תעזבי אותו, סמי." חברתה של סמנתה, אוליביה, חייכה וחשפה שיניים מחודדות. "הוא בטח מפחד. היי, חזרזיר, הייתה לך פגישה עם פו הדוב היום?"

דאדלי לא יכל לשלוט בעצמו יותר. זנבו רעד ונשלף החוצה שוב. "היייי כולם!!!! לדאדלי יש זנב!!!!!" סמנתה גיחכה ברשעות.

תלמידים גיחכו כשעברו ליד סמנתה. "בטח, זנב. נמאס לנו מהבדיחות שלך, סמי." עד שתלמיד אחד עבר קרוב, התבונן בעיון וצרח "היא צודקת!! באמת יש לדאד זנב!!!"

דאדי רצה למות במקום. זנבו המתולתל הזדקף כמסמר. "תעזבו אותי כבר!!! הכל באשמת פוטר!!!" הוא צעק. דמעות עלו בעיניו.

קהל תלמידים התאסף סביב דאדלי. "לדאד יש זנב! לדאד יש זנב!" קריאה כללית התגבשה.

"מה קורה פה?" מורה הגיע. "לדאדלי דרסלי יש זנב!" צעקה תלמידה מהקהל.

"שטויות." המורה הסתובב והתכוון ללכת, אבל לפתע מזווית עינו הוא ראה-

"אדון דרסלי!! אסור להתחפש בבית הספר!!"

"א-אבל זו לא תחפושת." מלמל דאדלי.

"בוא הנה מיד!" פקד המורה. דאדלי התקרב אליו בחשש. המורה שלח יד ומשך בחוזקה בזנבו. דאדלי זעק בכאב. המורה החוויר. "אדון דרסלי! תסביר לי מיד מה קורה פה!!"

"ה-המורה...."

"אני מבקש שתלך הביתה מיד! אני אתקשר להורים שלך." המורה ניגב את מצחו. "אני אבקש גם יום חופש. מתחילות להיות לי הזיות...."

הוא הלך במהירות אל המזכירות, דאדלי בעקבותיו כשזנבו מבצבץ אחריו.

בבית משפחת דרסלי, שעה לאחר מכן

"ורנון, מה עושים?" זעקה גברת פטוניה. "איך נוריד את הדבר הנורא הזה מדאדלוש?"

ורנון נאנח ושפמו רטט. "אני לא יודע, פטוניה." הוא שילב את זרועותיו בכעס. "הכל באשמת פוטר!" הוא הפטיר.

"אבא!! אמא!!" יבב דאדלי. "תעזרו לי!"

לפתע נשמע קול נפץ חזק מהסלון. דאדלי, פטוניה וורנון החליפו מבטים מבוהלים ומיהרו לסלון. שם ניקה את בגדיו ברוב חוצפתו פרופסור דמבלדור, אדם בעל זקן ארוך וכסוף ופנים שלווים וחכמים מדי, לטעמם של ורנון ופטוניה. משום מה, היה לו כובע חוואים על הראש.

"אתה." אמר ורנון בקול נוטף שנאה. הוא זינק לעבר פרופסור דמבלדור, זרועותיו פשוטות לפניו. פרופסור דמבלדור זז במהירות מפתיעה יחסית לזקן, וורנון התנגש במלוא העוצמה בקיר. הוא קם בנהמה. "זאת אשמתכם. אשמתכם שלכם ושל הילד המטונף ההוא הארי פו-"

"שהציל אותנו. את כולנו." אמר דמבלדור בעניינות. "אני מאוד מצטער על המקרה עם הבן שלך, אדון דרסלי, אבל נוכל לסדר את זה- מחכה לכם מונית בחוץ שתסיע אתכם לבית החולים הקדוש מנגו. הוא נועד לדברים כאלה."

ורנון ניסה לכבוש את זעמו. הוא תפס את כובעו ממתלה הכובעים בחוזקה ובלי להעיף מבט לאחור גרר את דאדלי איתו החוצה. פטוניה מיהרה בעקבותיו. הדלת נטרקה אחריהם בחוזקה.

דמבלדור הוריד את כובע החוואים מראשו וניתק שבב זעיר מחלקו העליון. "אתם יכולים לצאת, חברים!" הוא קרא. קוסמים ומכשפות הגיחו משום מקום היישר אל הסלון והתיישבו על הספה. דמבלדור ניגש אל הדי-וי-די וחיבר את השבב אל כבל.

תמונות של דאדלי עם זנב החזיר מילאו את המסך, כולל הקלטה של השיחה בין דמבלדור לורנון. כל הנוכחים התגלגלו מצחוק.

"אח, תעלולים של מוגלגים." אמר דמבלדור ומחה מעינו דמעה.

כמובן, משפחת דרסלי לא ידעה על כך כלום.

תגובות?