זה עוד לא נגמר

כל הזכויות שמורות לגיי קיי רולינג המוכשרת!!

לפני שאני מתחילה, הפיקצר הוא ההמשך לספר מהרגע שהמלחמה נגמרה למי שלא הבין.

אז קריאה נעימה! :)

לאחר שהארי סיפר לרון ולהרמיוני את כל אשר קרה שלושתם ישבו בדממה.

"אני צריך ללכת, אני עוד מעט יחזור, נשאר לי עוד דבר אחד לטפל בו. " הארי אמר.

רון הסתכל עליו במבט מבולבל אך הרמיוני הסתכלה על הארי וחייכה אליו חיוך קטנטן.

כנראה היא הבינה חשב הארי שכבר שם על עצמו את גלימת ההעלמות והיה בדרכו למטה.

כולם עדיין חגגו.

לונה ישבה על הספסל ששם עזב אותה והסתכלה על כולם בחיוך ואילו מולי, ארתור, פרסי וביל ישבו בצד ומבט של אבל וכאב בפניהם.

ג'ורג' לא היה שם, כפי שהארי חשב, נו ברור, הוא ופרד היו יותר מסתם אחים תאומים, הם השלימו זה את זה.

הארי חש צביטה בליבו כשלפתע הבחין בנוויל שמתקדם לעברו.

"הארי" נוויל לחש.

"איך ראית אותי?" שאל הארי.

"אחרי כלכך הרבה פעמים שראיתי אותך עם גלימת העלמות אני כבר מומחה בלזהות אותך מסתתר" התבדח נוויל "וחוץ מזה הגלימה קצת עפה אז ראיתי את הרגליים שלך"

"לאן אתה הולך" שאל נוויל והסתכל על הארי במבט מבוהל.

" אני כבר חוזר, אל תדאג, זה לא משהו מסוכן" ענה הארי.

"ברור הרי המלחמה נגמרה לא?" הוא שאל בחשש.

"כן, הכל נגמר" אמר הארי למרות שלא באמת חשב כך.

הוא המשיך ללכת, הרחק מכל החגיגות והעצב, הרחק מגופותיהם של אוכלי המוות המתים, ולבסוף הוא ראה אותה, בדיוק איך שחשב, היא ישבה על הדשא והסתכלה על האגם.

הארי התקרב ושהיה קרוב מספיק כדי שהיא תשמע הוא לחש את שמה והתיישב לידה.

ג'יני הסתכלה עליו והוא שם לב שהיא עדיין לא בכתה,

היה לה מבט נחוש על הפנים שהארי כלכך העריץ, כמו שהיה לה בנשיקתם הראשונה.

היה ברור שהיא עוצרת את הדמעות כי למרות כל הביטחון והחוזק שהיא מראה מבחוץ, הארי ידע שמבפנים היא רגישה ושברירית.

אבל דווקא עכשיו הוא חשב שהיא תבכה כי הוא ידע שגם אם הוא היה במצב כמו שלה הוא בטוח היה בוכה, אפילו קצת.

היא הניחה את ראשה על כתפו והוא ליטף את שיערה. דמעה זלגה על לחייה והיא חיבקה אותו חזק, מפחדת מהרגע שבו הם יצטרכו להיפרד.

מאותו הרגע הארי ידע, כמובן שידע את זה כבר לפני אבל עכשיו הכל היה ברור לו ומובן.

כלום עוד לא נגמר, המלחמה עוד ממשיכה, המלחמה בכאב ובצלקות שישארו להם , רק מרלין יודע אם לעד.

עכשיו מתחילים החיים שאחרי, צריך להתרגל למצב החדש, לחיים חדשים בלי כל האנשים שהקריבו את חייהם בשבילו.

עכשיו הם יצטרכו להתמודד עם הסיוטים שבאים כל לילה ועם המשך החיים, שאצל הארי הם אף פעם לא היו וגם לא יהיו רגילים...

דרך אגב, זאת הפעם הראשונה שאני כותבת אז אשמח לביקורת :)