אחד באפריל

חצי חודש לפני האחד באפריל חברותיה של לילי כבר חשדו בה, כלומר התוכנית שלה ושל ג'יימס עבדה בצורה מצויינת, או לפחות ככה חשבה בהתחלה.

בלי לשים לב החלה לילי לפתח רגשות כלפי ג'יימס. הם נפגשו אחת לשבוע בחדר הנחיצות. בהתחלה לילי הייתה מתעלמת מג'יימס ומכינה שיעורי בית, אבל איכשהו הם גם התחילו לדבר ולילי למדה להכיר אותו יותר טוב. להפתעתה התברר שהוא יותר עמוק ממה שחשבה, וגם מקסים.

כאשר נשארו עשרה ימים עד לאחד באפריל החליטה לילי לרמוז לג'יימס על רגשותיה כלפיו, עכשיו היא הייתה בטוחה שיש לה כאלו. היא לא ידעה מתי זה קרה, והיא לא ידעה איך. לילי רק ידעה שבוקר אחד היא התעוררה והבינה שהיא אוהבת את הפרחח הממושקף.

זה היה היום השבועי שלהם לפגישה, ולמרבה ההפתעה ג'יימס לא הציק לה בכלל אם לצאת איתה או לא. היא הופתעה ממנו לטובה.

"ג'יימס?" שאלה אותו כאשר יצאו מהכיתה הנטושה בה התאמנו הפעם בכמה לחשים לקראת המתיחה של ג'יימס - צביעת כל הסליתרנים באדום וזהב ואת שערם בכתום זוהר (את של סנייפ הוא תכנן לצבוע באדום שני עמוק עם קצוות ורודים זוהרים, אולי עם קצת צהוב- ירוק זרחני ומגעיל.) - וכן, היא כבר התרגלה לקרוא לו בשמו הפרטי.

"מה?" הוא נראה מופתע מעט מזה שפנתה אליו.

"אתה יודע, אתה יכול להמשיך להציק לי. אולי יום אחד דעתי תשתנה." היא חייכה. "להתראות, נפגש מחר." זה היה חלק מהתוכנית שלהם על מנת לעשות אותה לאמינה. היא החלה להתרחק, בעוד ג'יימס עומד מבולבל בפתח הכיתה.

"רגע, מה?" הוא שאל בבלבול. "לילי!" קרא ג'יימס ומיהר להשיג אותה.

"חשבתי שהשמיעה שלך בסדר." היא ענתה לו בתמימות.

"את רצינית?" ההפתעה נשמעה בקולו. היא השיבה לו במבט זועם. הוא חייך. "הגעת למסקנה שסוף סוף השתנתי?"
"כן, אידיוט." לילי החלה לחשוב שהוא קשה תפיסה. ולפתע נצמדו שפתיו של ג'יימס לשפתיה, לאחר שהגיע למסקנה שהיא לא תסטור לו אם יעשה זאת. "אידיוט שאני אוהבת." מלמלה כנגדו כאשר התנתקו. הוא רק חייך שוב. 

"זה משנה את המתיחה שלנו?" הוא שאל. לילי חשבה קצת. "לא. רק שהמתיחה לא תהיה מתיחה." היא חייכה אל ג'יימס. מי היה מאמין לפני שנה שהיא תתאהב בו לבסוף ותסכים לצאת איתו? כנראה רק ג'יימס. הוא נישק אותה שוב. ללילי עלה פתאום רעיון מבריק למתיחה לסליתרנים.

"מה דעתך להוסיף היקי לכל הבנים בסליתרין?" שאלה, מופתעת מעט מהרעיון של עצמה.

לאחר שהתנער מההפתעה קרא ג'יימס, "לילי, זה רעיון מצוין!" ואחר הוסיף, בהרהור, "איך אני וסיריוס לא חשבנו על זה?"

חיוכה של לילי התרחב. "ודוגמת לבבות?" הציעה. חיוכו של ג'יימס התרחב גם כן. "אני חושב שאני משפיע עליך לרעה." השיב, ושפתיו פגשו שוב את שפתיה.

"אתה יודע?לא אכפת לי."

בבוקר האחד באפריל, כאשר נכנסו הקונדסאים (חוץ מג'יימס) וחברותיה של לילי לאולם הגדול הם הופתעו לראות את ג'יימס ולילי יושבים אחד ליד השני ומתנשקים. קריאות התדהמה שבקעו מפיותיהם גרמו לזוג להתנתק ולחייך באשמה. גם פרופסור מקגונגל, שבדיוק נכנסה גם היא לאולם, הביטה בהפתעה על השניים. דמבלדור, ממקומו בשולחן המורים, חייך כיודע דבר.

"אני מניחה שזאת לא מתיחת אחד באפריל?" שאלה פרופסור מקגונגל את לילי וג'יימס כאשר עברה לידם בדרכה לשולחן המורים. 

"לא פרופסור." ענתה לה לילי. "יש לנו אחת מוצלחת יותר." הפרופסור חייכה גם היא. "ומכייון שאין לי הוכחה שאלה אתם-" משפטה נקטע כאשר דרך דלתות האולם נכנסו הסליתרנים, אומללים ומצחיקים מתמיד. שערן של הבנות היה צבוע בכתום זוהר, מעוטר בלבבות קטנים בצבע טורקיז, והשילוב היה מזעזע. שערם של הבנים היה צבוע בסגול עמוק, עם לבבות בצבע צהוב זרחני. שערו של סנייפ היה צבוע בורוד עמוק, עם סימני נשיקות ירוקים ופסים סגולים וכחולים. ואל נא נשכח את ההיקי שהיה על כל אחד ואחד מהם, בולט מאוד בצבע ירוק יער על רקע העור האדום. וכמובן הבגדים והנעלים הזהובים. אין ספק, לילי עשתה עבודה טובה בבחירת הצבעים.

פרופסור מקגונגל התחילה לצחוק, ולאחר מכן מחאה כפיים, אבל קצת, כי היא מורה. "חמישים נקודות לגריפינדור." היא אמרה, קרצה להם והסתלקה, מגלה את הקונדסאים וחברותיה של לילי פעורי הפה שעמדו מאחוריה. סיריוס התחיל למחוא כפיים ראשון, ולאחר מכן שאל את לילי, "את תצטרפי אלינו למתיחות מעכשיו?"

לילי משכה בכתפיה, מסתובבת אל ג'יימס. "ההחלטה שלך." הודיע לה, פונה לנשק אותה שוב.

                                                                                                  הסוף

זהו, נגמר. לא יהיה המשך, אז אל תבקשו.

אני יודעת שהפרק היה קצר, אבל בכל זאת, תגובות?

הפרק הקודם