שבע שנים (פיקצר)

שם: שבע שנים/גל
פאנדום: הארי פוטר
דירוג: G
שיפ: לילי/ג`יימס
דמויות: לילי, גיימס, סיריוס והארי.
ז'אנר: אנגסט
דיסקליימר: כל הזכויות על הדמויות בעלילה שמורות לג`ק"ר.
~*~

שבע שנים חיכיתי, אבל את שתקת והרמת את אפך.

ואני מסתכל עלייך כשאת עם סוורוס כל הזמן. את רוטנת שאני רשע אליו.

ואת המשכת להתעלם ממני. ועכשיו אני סוף סוף איתך, והכל בסדר.



אבל הצלקת שהיא השאירה בו זועמת.

הוא הרגיש שפיספסו אותו ועכשיו יש בו חור, חור גדול וחלול.

היא התחמקה מבין ידיו, כאשר הוא נוחת כמריונטה על ריצפת הפרוזור, מנסה להגן על מי שתופס את כל מחשבותיו בחיים. הוא מנסה לצעוק, אך לשווא.

וכשההבזק נגמר, הוא יושב במקום לבן. צחור. מסוג הלבן שגורם לך לשרוט ולנשוך.

לילי נכנסת לשם.



הוא רצה להאמין שזה לא נכון. הוא קיווה בשבילה שתישאר, אבל היא מתה. גם היא.

הוא רץ אליה, מחבק אותה חזק. מנסה להרגיע אותה, אבל היא מתייפחת.

הם מתיישבים על שום דבר, מחכים שמשהו יקרה. מביטים האחד בעיני השנייה.

"לילי," מילמל ג`יימס. "שבע שנים חיכיתי לך. עכשיו, אין לזה יותר טעם."

עינייה של לילי התרחבו בעצב.

"זה לא נכון," היא אומרת בקול מנחם. "אנחנו עכשיו כאן ביחד. מכאן נשמור על הארי, מכאן נוכל להשלים את כל הרבדים שלא מילאנו."



אחרי כמה שנים, גם סיריוס מצטרף. לילי מגיעה ומחבקת אותו, בוכה. כולו מכוסה בפיח, עיניו האפורות אפורות מתמיד. ג`יימס תומך בגבו, פרצופו מבשר רעות. סיריוס נשמט מטה. הוא מבין שכל השנים שהפסיד להיות עם הארי, להגן עליו, הלכו.

שבע שנים הוא חיכה לו.

הוא היה באזקבאן. הוא ברח מאזקבאן. עכשיו התברר לו שהכל היה לשווא.

הוא מסתכל על לילי שמניחה את ראשה על ג`יימס, מקווה שיקרה משהו. עדיין מקווה לטוב, למרות הכל.



ואולי בשביל שיקרה משהו טוב, צריך לחכות שבע שנים.

גם אם זה לזמן כה קצר.