היי סקול קורטצ'י הסיפור

פרק 1- ההתחלה!


הנסיעה ערכה כבר שעתיים אבל נגיע בקרוב מאוד(כך לפחות נהג המונית אומר). "עשית בשכל שהזמנת אותי בארבע בבוקר אם היית צריך להגיע בסיבות שש וחצי".אמר נהג המונית בקולו העייף במקצת. פיהקתי פיהוק מופגן. השמש החלה לזרוח, זה היה מראה מדהים ביופיו. העצים הבניינים וההרים שברקע התמלאו באור. הבטתי בשעוני. השעה הייתה שש וחמש דקות. אחרי עוד עשר דקות של נסיעה יצאתי מהמונית אל מול שער ברזל שעליו אותיות בצבע ירוק לימון בכתב מסולסל ודק 'פנימיית קורטצ'י'.
"אז איך אמרת שקוראים לך?" שאל נהג המונית. "משהו עם האות 'דלת'...."
"קוראים לי דרו..." השבתי.
"אהה נכון. אז דרו, אתה צריך שאני אעזור לך עם המזוודות?"
"לא, לא תודה..." השבתי. "אז כמה בעצם אני חייב לך?"
"אנחנו נסענו שעתיים וחמש עשרה דקות, ושעה אחת של נסיעה זה עשרים דולר אז...." אמר נהג המונית לעצמו.
"ארבעים וחמישה דולר..." חישבתי במהירות.
"איך ארבעים וחמישה דולר?" שאל נהג המונית.
"תראה" התחלתי להסביר "שעתיים נסיעה הם ארבעים דולר נכון? חמש עשרה דקות זה רבע שעה. ורבע מעשרים זה חמש. ביחד ארבעים וחמישה דולר" חייכתי.
"אתה בחור חכם אני רואה." אמר נהג המונית. הושטתי לו ארבעים וחמישה דולר ופניתי להוציא את המזוודות מהמונית הקטנה. "תודה" אמרתי לנהג המונית והוא נפנף לי בחזרה תוך כדי נסיעה לכיוון השני. פתחתי את שער הברזל. נגלתה לפני מדשאה רחבת ידיים, פה ושם היו עצים שהטילו צל על הדשא הרענן. באחד הצדדים של המדשאה הייתה בריכה ובצד השני סקייט פארק. במרכז הדשא היה שביל, מהשער עד לבניין גדול שעמד בחלק האחורי של המדשאה.
בקצה השביל עמד אדם רזה ומזוקן, שלבש חולצה בצבע סגול בהיר מתחת למעיל הפארק שלו. התקדמתי לעברו. נעמדתי מולו. "שלום, אני אקריה קורטצ'י מנהל הפנימייה."אמר והשיט את ידו ללחיצה. "אתה בטח דרו, התלמיד החדש."
הנהתי בראשי לחיוב. "ברוך הבא לפנימיית קורטצ'י. כפי שאתה רואה יש לנו פו בריכה ופארק החלקה גדול. הלימודיים שלך יתחילו ממחר, יש לך מערכת שעות קבועה בתור תלמיד משנה א' ויש בית הספר כמובן חוקים כמו כיבוי אורות איסור על אלימות וכדומה..." אנחנו מאמינים במשמעת ופיתוח הכושר הגופני כדי שאף אחד לא ישתעמם וגם...."
את שאר ה'נאום' לא שמעתי. רק ארבע מילים הדהדו בראשי: ברוך הבא לפנימיית קורטצ'י.

		הפרק הבא