מלך - סונגפיק

שבועיים בעיר זרה 
גר בחצי דירה שכורה 
חי מכל מה שבא ליד 

לפני פחות משבועיים הוא עזב את הארי והרמיוני. כמעט שבועיים. קשה להאמין שעבר כל כך הרבה זמן. הוא התחרט מיד אחרי שהתעתק, אבל עכשיו זה כבר לא משנה.

הוא גר בחדר קטנטן בבית של ביל ופלר על חוף הים, כי שם בטוח.גם שאר משפחתו בטוחה יחסית, כולל ג'יני, שחזרה הביתה לחופשה ואין לה כוונות לחזור. או אם לדייק, לאימו אין כוונות לתת לה לחזור. הוא נזכר מיד גם בהארי והרמיוני, שנמצאים איפשהו באנגליה, בורחים מפני אוכלי המוות ואדונם המרושע, וולדמורט.

אבא כבר לא עובד במשרד הקסמים, ואין הרבה כסף. אבל הוא כבר רגיל לזה.

אוכל מקופסאות 
אימא אמרה: "תיקח עוד, תיקח עוד." 
אבל אתה לא יכול עוד לקחת

 
האוכל לא משהו, וזה חידוש, כי הוא רגיל לאוכל של אימו ושל גמדוני הבית בהוגוורטס. אבל הוא עדיין יותר טוב מהאוכל שנאלץ למצוא בשטח יחד עם הרמיוני והארי. והנה הוא שוב נזכר בהם. הוא לא היה צריך לעזוב אותם. זה לא הגיע להם. אבל עכשיו כבר מאוחר מידי.

איך אנשים יפים על בניינים נראים לך גדולים מהחיים 
לנצח צעירים 
תמיד מאושרים... 

הוא יוצא להליכות ברחובות המוגלגים לעיתים קרובות. זה עוזר לו לנקות את הראש.

כואב לו לראות זוגות מאושרים יושבים בבתי קפה. זוגות בגילו. הוא מסב מבט לכיוון השני כשהוא מתחיל לתהות אם גם הוא והרמיוני יראו ככה בעוד שנה – שנתיים, כשהמלחמה תיגמר.  

ידיים באוויר, טס מעל העיר 
בוא תהיה מלך, מלך הלילה 
רוח בפנים כמה טוב לך בפנים 
עוד תראה 
אין כבר שום דבר קדוש בעולם הזה 
בעולם הזה 

בלילות הוא חולם שהוא טס באוויר, משוחרר מכל הכבלים, השקרים והדאגות. במבט מעל הוא מרגיש כמו מלך, אבל האשליה מתנפצת במהירות כשהוא מתעורר.

הוא פותח את החלון, מאפשר לרוח החזקה לנשוב על פניו. אבל הוא סוגר את החלון אחרי דקה, יודע שזה לא יהיה טוב אם הוא יחלה.

ברגעים כאלה נדמה לו שאין כבר שום דבר בעל ערך בעולם, והוא מתפתה לקפוץ למים העמוקים ביותר בים, ולשקוע פנימה. הוא לא עושה את זה.

שבועיים בעיר זרה 
עצוב וזה לא נורא 
פה כולם ניזונים מבדידות 

בבקתת הצדפים של ביל ופלר לא מרגישים את השפעת הסוהרסנים, אבל בעיר המוגלגית הזרה בה הוא נוהג להסתובב כן. הוא תוהה האם הסוהרסנים ניזונים גם מבדידות. כנראה שכן, אבל הרמיוני או הארי לא כאן כדי להגיד לו אם זה נכון או לא. הוא מנסה לחשוב על דברים אחרים, שלא קשורים אליהם, אבל זה לא כל כך אפשרי.

אושר זמין בשתי דקות 
וריקנות בכל מיני שפות 
מחכים להזדמנות

יש אושר של שתי דקות ברגעים מסוימים. בידיעה שמשפחתו בטוחה, בארוחה יחד עם ביל ופלר. אבל האושר נמשך רק שתי דקות. כי אל אושר מתקשרים הרמיוני והארי.

הוא לומד שיש הרבה סוגים של ריקנות. אין לו מושג איזה מהם הוא מרגיש בדרך כלל.

 הרבה פעמים הוא רואה מרחוק סוהרסנים מחכים להזדמנות, וממהר להתרחק, חושב על פטרונוס הלוטרה של הרמיוני.  

איך אנשים יפים על בניינים נראים לך גדולים מהחיים 
לנצח צעירים 
תמיד מאושרים... 

הוא יוצא להליכות ברחובות המוגלגים לעיתים קרובות. זה עוזר לו לנקות את הראש.

כואב לו לראות זוגות מאושרים יושבים בבתי קפה. זוגות בגילו. הוא מסב מבט לכיוון השני כשהוא מתחיל לתהות אם גם הוא והרמיוני יראו ככה בעוד שנה – שנתיים, כשהמלחמה תיגמר.  

ידיים באוויר, טס מעל העיר

בוא תהיה מלך, מלך הלילה

רוח בפנים כמה טוב לך בפנים

עוד תראה

אין כבר שום דבר קדוש בעולם הזה

בעולם הזה

בלילות הוא חולם שהוא טס באוויר, משוחרר מכל הכבלים, השקרים והדאגות. במבט מעל הוא מרגיש כמו מלך, אבל האשליה מתנפצת במהירות כשהוא מתעורר.

הוא פותח את החלון, מאפשר לרוח החזקה לנשוב על פניו. אבל הוא סוגר את החלון אחרי דקה, יודע שזה לא יהיה טוב אם הוא יחלה.

ברגעים כאלה נדמה לו שאין כבר שום דבר בעל ערך בעולם, והוא מתפתה לקפוץ למים העמוקים ביותר בים, ולשקוע פנימה. הוא לא עושה את זה.

הוא כן מתחיל לתכנן איך לחזור אל הרמיוני והארי.

ת"ב?