לאב מי לונה, לונה לאב(מי)גוד

(מבוסס על השיר Love Me Luna של Swish and Flick)

תהנו :)

Love me Luna, Luna love me good
Love me like my boyfriend should

אני יודעת שיש לי חבר. ולא סתם חבר- אחד מוצלח במיוחד. דראקו מאלפוי, האחד והיחיד! ואני גם לא אוהבת בנות. כמובן שלא!!! אני ממש לא לסבית. ובכל זאת, יש לי את התחושה המוזרה הזאת, את הצמרמורת שעוברת לי עמוק בתוך הבטן, בכל פעם שמבטי רואה את השיער הבלונדיני, את העיניים התכולות, הסקרניות, שחצי מביטות בי, וחצי רואות עולם סודי ששייך רק להן (לפחות כשהיא לא לובשת את המשקפיים הצבעוניות והגדולות יתר על המידה שמחביאות את העיניים היפייפיות שלה). אך, לונה.

לונה... התעלומה של בית הספר, הדבר הכי מושלם שמסתובב בין הקירות התמפרקים האלו. לונה לאבגוד. ושלא תבינו לא נכון! כל הרגשות האלה לא קשורים לאהבה! ממש לא. אהבה זה רגש אחר לגמרי. רגש, שכל סלית'ריני שמכבד את עצמו ימנע מלהרגיש. ואני הרי סלית'רינית! סלית'רינית שמכבדת את עצמה. מאוד, אפילו! כך, שהמשיכה המוזרה ללונה נשארת בגדר תעלומה. הרי כבר אמרתי שיש לי את החבר השווה ביותר ביקום. וזה לא שאני לא מרוצה איתו. ברור שאני מרוצה! הו, לא! מאלפוי יודע לרצות כל אחת! הוא גורם לכל אחת להרגיש מיוחדת, וכשאני לידו אני בהחלט מרגישה בעננים!

אבל מה שאני מרגישה ללונה בכלל לא קשור לדראקו. המשיכה המוזרה שאני מרגישה למעופפת הרייבנקלואית לא קשור לאף אחד, ולמעשה, אף אחד גם לא צריך לדעת על זה! הזוגיות עם דראקו העלתה את המעמד החברתי שלי (שגם קודם היה לא רע) לשמיים. אני לא יכולה לאפשר לעצמי לרדת ברמה. והרי זה מה שיקרה אם מישהו יגלה!!! כן- אני צריכה בכלל לשכוח. כן! לשכוח את לונה. הרי יש לי את כל מה שכל בחורה הייתה מבקשת, והרבה יותר מזה! זהו. מהיום אני צריכה לעשות בדיוק את כל מה ששאר הסלית'רינים עושים- להפנות מבט בגועל בכל פעם שהיא עוברת, לגחח בלעג לשמע התיאוריות המוזרות שלה בנוגע לשנורקקים פחוסי הקרן שלה, והנרגולים... לונה המג'נונה. כן. ככה אני צריכה לקרוא לה. כמו שכל סלית'ריני שמכבד את עצמו קורא לה.

אוקי. על מי אני עובדת?! אני צריכה אותה. חייבת, לפחות פעם אחת, להרגיש אותה קרובה אלי, להרגיש את הגוף שלה צמוד לשלי, את הנשימה החמה שלה מתמזגת עם הנשימה שלי, את השפתיים הבהירות שלה על השפתיים שלי...
אבל אסור לי! אסור. פשוט אסור. לא פנסי את לא יכולה לחשוב עליה יותר. את צריכה להפסיק את הפנטזיות האסורות האלה! הרי את לא כזאת. את לא אחת מהן. את לא... לסבית. כן פנסי- את אוהבת בנים. את חייבת לאהוב בנים. אין אפשרות אחרת. לפנסי פרקינסון אסור להרגיש כלפי לונה את מה שהיא אמורה להרגיש כלפי דראקו!

הרי אני יודעת שדראקו גורם לי הנאה. אז למה? למה אני רוצה משהו אחר? למה אני... צריכה משהו אחר? למה אני מרגישה שאני חייבת משהו אחר? אותה?! מה לא טוב לי במה שיש לך?! הרי יש לי כל כך הרבה!!! גם בלי דראקו, יש הרבה בנים שישמחו להיות איתי!

אבל לא משנה כמה אני אומרת את זה לעצמי, עמוק בלב, במקום נסתר, אני יודעת את התשובה לכל השאלות האלה- דראקו גורם לי להרגיש טוב, אבל לא גורם לי להיות מאושרת. עם דראקו, אין רגשות, יש רק אהבה פיזית. יש רק סקס. דראקו בחיים לא יביא לי מכתב אהבה, או יזכור מתי עבר חודש שאנחנו ביחד (שזה, למעשה, היום), או יביא לי פרחים ושוקולד, או יסמן בלבבות ופרפרים את יום השנה יחד (לא שדראקו אי- פעם יגיע לשנה יחד עם מישהי! את הרוב הוא זורק אחרי יום יומיים...). אבל לונה תעשה את כל זה. אני יודעת שכן. אני בטוחה שכן! כי זאת לונה. ובגלל זה אני אוהבת אותה.

אז כן- אני אוהבת את לונה. אני אוהבת אותה ולא אכפת לי שסלית'רינים לא מרגישים אהבה, אני אוהבת אותה ולא אכפת לי שיש לי חבר מושלם, אני אוהבת אותה עד כדי כך שאני מוכנה לוותר על כל המעמד החברתי שלי כדי להיות איתה. 

אבל אני לא לסבית. אני פשוט אוהבת את לונה לאבגוד.

אגב זה השיר:

https://www.youtube.com/watch?v=JCV6Q5W06rQ