כשהרעים מנצחים

הסיפור מתחיל בערך בזמן הפרק "הקרב על הווגורטס" לבין הפרק "שרביט הבכור", השינויים המהותיים הם, סנייפ לא נותן להארי את הזיכרון, ובכך נשאר משרת נאמן.
כמו כן, הארי לא הופך לבעלים של השרביט הבכור. השינוי המהותי מכולם הוא, כמובן, החלק בו הארי פוטר מפסיד בקרב נגד וולדמורט. אדון האופל נשאר בחיים, ואילו הארי פוטר- מת.

פרק ראשון- הילד שאינו בחיים

הארי פוטר; הילד שנשאר בחיים, הילד ששרד... אך כעת, הוא איננו חי. הוא מת, וזה בטוח. הקרב על הווגורטס, אשר נמשך שעות, בלילה גורלי אחד, נגמר בתרחיש הנורא מכל.
אדון האופל חי, בן אלמוות, מחזיק בשרביט הבכור, בעוד שהנער, שוכב מת לרגליו. וולדמורט אינו ריחם כלל וכלל על אויבו המושבע, זה שכל כך התאמץ כדי להרוג אותו.
עיניו הירוקות המתות, פעורות באותה הבעה של הפתעה, אך כבר אינן יכולות להביט אל עבר מי שרצח את האדם שלהן היו שייכות.
אותן עיניים שהביטו בו בתום, לפני שש עשרה שנים, לאחר שרצח את הוריו. אותן עיניים שראו כיצד משרתיו הנאמנים הביאו למותם של רבים מיקיריו...
אוכלי המוות, משרתיו הנאמנים, הקיפו את הגופה, עומדים דום, נרגשים מן המחזה שלו כל כך ציפה אדונם.
הם חזו בנער המת, צלקות רבות מפוזרות על גופו, שספג פעם אחר פעם את קללת הסקטומספרה, חתכים שהפסיקו לדמם לאחר שליבו של הנער חדל לפעום.
עורו נחרך על ידי שלהבת השדים שהטיל נגדו וולדמורט.אך גם אז,משכבר גסס, לא ריחם עליו טום רידל.

"קרושיו!" קרא אז וולדמורט, מענה את הנער המסכן, נאנק מכאבים, נאנק ונאנק עד שלא יכל לסבול עוד, שכבר ידע שאפסו סיכוייו לחסל את אויבו.
"הרוג אותי!" הוא התחנן, מנסה לזחול לעבר רגליו של אדון האופל, עיניו דומעות מכאב, ומהידיעה שהקרב אבוד, "הרוג אותי!אני נכנע! רק תהרוג אותי כבר!" זעק הארי.
"כבקשתך." אמר וולדמורט בקולו הקר והמאיים. הוא פסע כמה צעדים לאחור, מביט סביבו, המולת הקרב נמשכה, אף אחד לא שם לב עדיין שהארי פוטר ה'נבחר' עומד למות.
וולדמורט השתמש בשרביט הבכור על מנת לגרום לנער לרחף אל על, גבוה מספיק כדי שלא יהיה אחד שלא יראה איך 'הנער שנשאר בחיים' עומד למות.
הוא הביט סביבו וראה איך אט אט המולת הקרב נרגעה, וכיצד אוכלי מוות ואנשי מסדר עוף החול הטו ראשיהם כאחד, אל עבר המתרחש.
"ובכן,זהו רגע שלעולם לא יישכח, רגע שבו קם המכשף הגדול ביותר בהיסטוריה, הלורד וולדמורט, רגע שבו עידן חדש יצוץ. רגע שבו הארי פוטר, מת."
אמר וולדמורט בקול קר, שנשמע היטב בכל רחבי הווגורטס. כעת לא היה קוסם אחד שנלחם. כל הקוסמים ברחבי הווגורטס פנו והביטו אל עבר אדון האופל, אשר עדיין החזיק באוויר את הארי.
אז הביט בו אדון האופל, בחריצים שנשארו מעיניו, מבט ישיר לתוך עיניו הירוקות והדומעות.
"זה נגמר...נגמר לנצח,מחר, אני אשלוט, אך אתה, אתה תמות. אבדה קדברה!!!" קרא אדון האופל, שרביטו מכוון אל גופו של הארי, ממנו נורה סילון אור ירוק אשר חדר את ליבו.
לאחר אותו רגע אימים, הרפה וולדמורט משרביטו, וגופתו של הארי פוטר נפלה על האדמה הקשה בקול מחליא.
בעוד שאוכלי המוות החלו לצהול והתקבצו יחדיו כדי להנות מהמחזה, קולות של ייסורים וגיון, צרחות אימים ובכי נשמעו, מקולות של רבים מחבריו, מאלו שאהב...
אדון האופל השאיר את הילד המת היכן שנרצח על ידו, הוא ידע שלא יעזו לגעת בו כל עוד הוא,הלורד וולדמורט, חי.
אך כעת היו לו מספר דברים לעשות, לפני שאדון האופל יוכר על ידי עולם הקוסמים כקוסם הגדול ביותר בהיסטוריה, לפני שעולם הקוסמים יכיר במותו של הנבחר...

		הפרק הבא