ג'יני וויזלי בהוגוורטס

ג'יני וויזלי התעוררה לבוקר שטוף שמש. הציפורים בחוץ שרו. הכל נראה נורמלי. שום דבר מיוחד. הבית שקט. ג'יני אהבה את השקט הזה. כי בשקט כזה, נדמה ששום דבר רע לא יכול לקרות. וכשהיא חושבת על דבר רע, היא מתכוונת לאירועים כמו זה שאירע בשנה שעברה. היא, הארי, הרמיוני, רון ועוד שני חברי צ"ד נלחמו באוכלי מוות במשרד הקסמים. בקרב הזה נהרג גם הסנדק של הארי, סיריוס בלק, על ידי בת דודתו השנואה, בלטריקס לסטריינג'.

אבל פה היא בטוחה. דבר לא יכול לקרות לה, כל עוד היא עם אמה, אביה ואחיה הבוגרים.

 אבל אז היא שמעה את הדלת נסגרת בשקט למטה, ורחש החביתה על המחבת הגיע עד לחדרה, שבקומה השניה של הבית. 'זה מוזר,' חשבה. 'אמא בטח ישנה, אבא בעבודה, ואת רון אפשר לשמוע נוחר מלמעלה. אז מי נכנס הרגע?'

ג'יני לקחה נשימה עמוקה, וירדה ממיטתה. היא יצאה מהחדר וירדה במדרגות. מדרגות העץ הישנות חרק מתחת לכפות רגליה כשדרכה עליהן. ואז, כשכבר דרכה על המדרגה האחרונה, היא שמעה קול מוכר מדבר "תודה, גברת וויזלי. אם לומר את האמת, אני באמת די רעב". ואז שמעה את אמה עונה "או, אין על מה חמוד, תאכל מהר, ולך אל החדר של צ'ארלי, הוא עוד ברומניה, אז תוכל לישון שם עד שתחזרו להוגוורטס". פרץ התרגשות תקף את ג'יני. היא קפצה מהמדרגה ונכנסה אל המטבח בסערה. "הארי!" שני ראשים הופנו אליה. האחד, עטור שיער שחור כלילה ובלתי מרוסן, והשני ג'ינג'י בוער.

עיניה פגשו את עיניו של הארי והיא הסמיקה. כשם שההתרגשות הופיעה, בבת אחת, כך היא גם עזבה, ואת מקומה מילאה המבוכה. "אה- היי, אממ... ג'יני.. מה קורה..?" הארי חייך אליה בנועם. "אה, אני בסדר.. תודה.. אני חוזרת לישון!" ג'יני נמלטה מהחדר וקיללה את עצמה על טיפשותה. למה, לעזאזל, היא לא יכולה לדבר איתו? לדבר  איתו כמו עם כל אחד אחר, בלי לגמגם?

		הפרק הבא