רחוק מהעין אך קרוב ללב

סליחה שמלא זמן לא המשכתי......... מבטיחה לעמוד יותר בזמנים.....

הילדה נראתה ממש שקועה בקריאה, ולא רציתי להפריע לה.

אני מכיר את ההרגשה הזאת שמפסיקים אותך באמצע כל המתח........

אבל שהתחלתי לחזור בחזרה, היא הבחינה בי. ומיד חזרה לספר.

נדהמתי . פעם ראשונה שככה מתעלמים ממני , לא מתלהבים מהאני המפורסם.... אלב לא נעלבתי.

להיפך, שמחתי וכעת הייתי בטוח שאני הולך לחבב אותה מאוד.

אז ניגשתי אליה והצגתי את עצמי.

היא הינהנה כיודעת מי אני וחזרה לקרוא.

חייכתי. "ומי את? " שאלתי.

"הרמיוני ." היא ענתה בקצרה. לא הבנתי. מה זה השם הזה?

"הרמויניני? , ניסיתי לבטא את השם המצחיק.

"הרמיוני, הר-מיו-ני " היא אמרה כאילו דיברה לילד עילג.

כשניסיתי שוב פעם ולא הצלחתי ראיתי אותה מחייכת ומתאפקת לא לצחוק, שמחתי.

"מה את קוראת?" התעניינתי. ידעתי שזו תהיה שאלה נכונה. 

בהתחלה היא נראתה מופתעת, ולאחר מכן פצחה בהסבר נלהב.

משם המשכנו לדבר על ספרים וסיפורים, וראיתי איך החשדנות הראשונית שלה מתפוגגת,

ומתחלפת בשמחה על שותף להנאה בקראיה כמוה, ופליאה על כך שאני,

ויקטור קרום המפורסם,

אוהב ספרים כמוה.

יצא לי פרק קצת קצר... פעם הבאה אני ינסה להאריך.......

הפרק הקודם		הפרק הבא