יושבים על הנדנדה

שם הפאנפיק: יושבים על הנדנדה

ז'אנר: רומאנס, טיפ-טיפה הומור.

פאנדום: הארי פוטר

דירוג: PG13

וויתור זכויות: הארי והרמיוני אמנם לא הזוג האהוב עליי, אבל אני אוהבת לכתוב עליהם. אני מפיקה מהפאנפיק מטרות הנאה בלבד, וכל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

קריאה מהנה!

זה היה יום סתווי, השמש שקעה על הדשא הירוק בשכונת קוסמים קטנה.

הרמיוני ורון עמדו לקנות שם בית בחודש-חודשיים הבאים... ואז...

מי יודע.

הרמיוני והארי התיישבו על הנדנדות, מביטים אחד בשני כמו חברים קרובים.

מה שלא היה שקר כלל וכלל, הם באמת חברים קרובים.

הרמיוני חזרה מיום עבודה במשרד הקסמים, לאחרונה היא עובדת שעות נוספות בשביל גמדוני הבית.

הארי חזר מעבודתו בתור הילאי. אמנם וולדמורט נעלם - לבינתיים - אך תומכיו בכל עולם הקוסמים מנסים להשיבו...

הארי נתקל היום בשלושה קוסמי-אופל בעלי חפצים קסומים ומסוכנים בבית.

הוא נאנח רק מהמחשבה על השיקוי ההוא, הירוק והמבעבע... 

הרמיוני נתקלה היום בלא פחות משבעה גמדוני בית שדורשים העלאה בשכר, אך מעסיקיהם לא נותנים להם זאת.

למחרת היה לה משפט על גמדונית בית בשם טווינקל, והיא הייתה צריכה להכין את המסמכים, לעבור על הדרישות והבקשות, להיפגש עם טווינקל, להיפגש עם מעסיקיה...

שיערה של הרמיוני היה מפוזר לכל עבר, אך נצץ באור השקיעה כמו יהלום חום - ומעט אדמדם.

הארי היה חבול כולו - קנקן תה מקולל - אך עיניו נצצו באותו אור ירוק ששבה את כולם בקסמו.

הארי הביט על הרמיוני..

שיערה המתולתל שתמיד ניסתה להחליק, עיני השקד הגדולות והמבינות, והקסם האישי הזה... 

אך הם תמיד היו חברים קרובים, לא יותר.

בשנתם השביעית הם אולי התקרבו מעט, וכמובן היה את אותו ערב הריקודים שבו הם רקדו כל הלילה (עד שהיו צריכים ללכת לישון)...

אך רון והרמיוני היו זוג, בדיוק כמו שהארי וג´יני היו זוג.

רון והרמיוני עומדים להתחתן, הארי וג´יני מאורסים, הכל הולך בסדר גמור.

וזאת שיחה של חברים קרובים.

הארי עומד לדבר עם הרמיוני על הבית החדש, רק רחוב או שניים מביתם של ג´יני ושלו, על ג´יימס - הילד של הארי וג´יני, שעומד להיוולד בעוד פחות משבעה חודשים, וההתרגשות בשיאה... 

רק שני חברים קרובים.

"אז... מה שלום גמדוני הבית?" הארי שאל, מסדר את שיערו שהרגיש נפוח ומרדני במיוחד היום.

"אתה יודע... מחר יש לי משפט על גמדונית בשם טווינקל, מאוד חמודה. ולא תאמין מי המעסיקים שלה." הרמיוני חייכה חיוך ערמומי.

"אממ... " הארי חשב מעט, ושיחק עם שולי חולצתו, כמו תמיד כשהיה לחוץ.

"ניחוש אחד!" אמרה הרמיוני, וצחקה למראה הארי המבויש.

"המאלפויים?" הארי שאל.

הרמיוני חייכה חיוך רחב, וסימנה באגודלייה כדי להראות לו שהוא צודק.

הארי חיקה את מאלפוי בפרצוף הגאווה שלו, ושניהם צחקו כמו משוגעים עד שהשמש נעלמה מהאופק.

השמיים כבר היו אדומים לגמרי, והרוח החלה להתחזק.

הרמיוני רעדה מעט, היא לבשה רק חולצה ארוכה ודקיקה.

הארי פשט את מעילו השחור ונתן להרמיוני, בעוד היא מסמיקה ולובשת את המעיל.

שתיקה שררה בין שניהם, אף אחד לא יודע מה להיגד.

"את זוכרת את האגודה שהקמנו בשנה הרביעית?" הארי שאל לבסוף, שובר את הדממה. "איך קראו לה?"

"אלרג"ה" הרמיוני אמרה, ונאנחה.

"זה לא היה אלרגיה?" שאל הארי בחיקוי מדויק של רון, ושניהם התפקעו מצחוק.

כשהם נרגעו, באמת היה חושך.

ענפי העצים קרקשו מהרוח, שהחלה להתגבר יותר ויותר (יחד עם רגשי האשמה של הרמיוני על לקיחת המעיל של הארי).

הארי התקרב לאט לאט אל הרמיוני, ידו נוגעת בכף ידה.

למרות כל השעות שהוא בילה בלחימה, ידיו היו רכות ונעימות, והעבירו להרמיוני צמרמורת.

ידה של הרמיוני התקרבה אל ראשו של הארי, מרגישה את שיערותיו השחורות כנוצות עורב.

מי שרואה אותן מרחוק יכול לחשוב שהן גסות וסיביות, אבל הרמיוני הרגישה כעת שהן רכות וסמיכות מאין כמוהן.

הארי כרך את ידו סביב כתפיה של הרמיוני, מגע התלתלים החומים מעביר בו גל של הרגשות.

שפתיהם נגעו זו בזו, בתזמון מושלם.

כעת שררה דממה אמיתית.

אפילו הענפים הפסיקו לזוז, מפחד להרוס את הרגע הקסום הזה.

הנשיקה העבירה להארי עקצוצים בקצות אצבעותיו, שהיו כעת נעוצים עמוק בתוך שיערה הסבוך של הרמיוני.

חמימות פשטה בגופו, הרגשה מופלאה זו הייתה.

הכוכבים התחילו להופיע, נדחפו ביניהם בשמיים על-מנת לראות את הזוג.

הרמיוני התנקתקה מהארי, סמוקה לגמרי.

השנים המשיכו לשבת על הנדנדה, מחזיקים ידיים ומחובקים.