נערת הורדים

טוב, אז קודם כל אני רוצה להגיד תודה לאיניגו (היא יודעת מי היא), שנתנה לי השראה לסיפור בכותרת שנתנה על הסיפור של רוז.

לפני שידעתי שהוא מספר על רוז.

הסיפור הזה מוקדש לך =)

--------------

שם הפאנפיק: נערת הורדים

ז´אנר: הרפתקאות, קצת רומאנס, וקצת הומור. 

פאנדום: הארי פוטר - השראה לקוחה מהראש שלי ומאיניגו.

דירוג: בעקרון, PG, אבל יכול להיות גם PG13. אני אודיע בתחילת פרקי ה-PG13.

וויתור זכויות: הרווח היחיד שאני מבקשת להפיק מהפאנפיק הוא העובדה שאני לא אחשוב על זה מדי יום, ולבסוף איאלץ את עצמי לכתוב את זה.

אה, וכל הקטע של ההנאה.

כל הזכויות על הדמויות (חוץ מהדמויות שאני ממציאה - ויש הרבה) שייכות לג´יי קיי רולינג, כי היא אלה שירדה ארצה על מנת להעניק לנו מחוכמתה.

תהנו =)

ויקטואר התעוררה לקול טריקת דלת כניסה החורקת.

היא פקחה מעט את עיניה, מתאמצת שלקלוט את הקולות שנשמעו בלי לקום מהמיטה.

"פלרי? אני בבית!" נשמעה לחישתו הרמה של ביל, שנשמע מעט מסוחרר.

ויקטואר שמעה מספר צעדים, ושיערה שהם של אמה, פלר.

היא עצמה את עיניה ודמיינה את התמונה בראשה לפי הדברים ששמעה.

היא דמיינה את דלת הכניסה העשויה מעץ סחף נטרקת, ואת ביל - בטח חוזר מעוד ערב עם הארי, רון ונוויל.

מעולם לא היו להם יחסים טובים במיוחד, אך בזמן האחרון הם היו נפגשים ערב אחד בשבוע על מנת לשוחח. ולשתות ויסקי אש, כמובן.

"ביל! בוא, שב. ותשתה משהו חוץ מויסקי אש, בשם מרלין." פלר אמרה, ונאנחה.

היא שמעה את דלת המקרר (פלר וביל החליטו שמקרר הוא מוצר מוגלגי מאוד שימושי, ובעצתו של ארתור הם לבסוף רכשו אחד) והוציאה משהו.

ככל הנראה, בקבוק מים.

נשמעו לגימות קולניות מכיוון המטבח.

ביל היה כנראה צמא מאוד.

"אז... איך ביליתם?" שאלה פלר בנעימות, והעייפות ניכרה בקולה.

"את יודעת.. הלכנו לבית של נוויל - חנה הייתה אצל חברה - שתינו קצת ויסקי אש," הוא אמר, ופלר פלטה נחרת צחוק כששמעה את המילה ´קצת´.

ויקטואר יכלה להרגיש שהוא שיכור לגמרי.

"בכל מקרה, שיחקנו כמה משחקים, כמו ´לעולם לא´, דיברנו... את יודעת." הוא אמר, ולפי איך שויקטואר מכירה אותו - הוא בטח גילגל את עיניו, או משך בכתפיו.

"אני רוצה ללכת היום עם ויקטואר לקנות דברים לשנה הראשונה שלה... אתה יודע, לכבוד יום ההולדת." פלר אמרה, וויקטואר התאפקה שלא ללכת לשם בהתרגשות ולהגיד "אפשר צמרור ננסי השנה?"

"ו...?" שאל ביל, בנימה שנדמתה לויקטואר מאוד מלגלגת. היא קיוותה שזה רק האלכוהול שמתחיל להשפיע על ראשו, וכעת הוא בטח נאנק מכאבים.

"אני צריכה ללכת לגרינגוטס, ואמרת שתעבור שם בדרך לנוויל כדי לראות כמה אוניות יש לנו." אמרה פלר בקשיחות, וויקטואר הייתה כעת בטוחה שהבעת פניה רצינית.

כמו בפעם ההיא שהרשתה לדוד ג´ורג´ להאכיל את ג´קלין בזיקוקי פיליבסטר ולראות מה קורה.

זה לא נגמר טוב.

"אמ.. אני... א-" אמר ביל, אך פלר התפרצה באמצע, "תענה לי עכשיו."

"אני... יש משהו ששכחתי לספר לך..." אמר ביל, וויקטואר שמעה את ההתנשפויות הכבדות שלו עד לחדרה, שהיה במרחק מסדרון שלם.

"מה הוא?" שאלה פלר, חסרת סבלנות.

"אנחנו... עשינו-משחק-על-כסף-אצל-נוויל" הוא אמר, בולע הבעות במהירות.

אך למרות כל נסיונותיו, פלר הבינה הכל... מילה במילה.

"אתה השתגעת?" היא צעקה בקול רם, שגרם לכמה מהצדפים שעל הגג ליפול אל מול חלונה של ויקטואר.

אם ויקטואר הייתה מעט ישנונית קודם, אז כעת היא הייתה ערה לחלוטין.

"אני מצטער... זה פשוט שכולם הימרו, וקיבלתי קלפים די טובים, אז אמרתי לעצמי - היי למה לא... ואז הפסדתי ו..." ביל אמר את הכל, מתנשם בכבדות.

קול חבטה עמום נשמע.

גם בלי ללכת ולראות, היא ידעה בדיוק מה קרה.

ביל התמוטט.