לנצח נצחים

"שוב אני עומדת כאן , בגשם,בחושך לבד על גג הבניין הגבוה, אני יכולה לראות את הכול, את האנשים העוברים את המכוניות הנוסעות, אבל הם לא יכולים לראות אותי, אף אחד לא יכול לראות אותי עכשיו... אני שומעת רשרוש מאחורי, חשבתי לעצמי-רעש הגשם לא מסתיר הכול. הסתובבתי ולפני שבכלל ראיתי משהו נדחפתי מקצה הגג...."

"אלי אלי קומי,יורד שלג!" אחותי אנה צהלה בכל רחבי הבית .

"אני קמה" אמרתי ללא חשק,זאת לא הפעם הראשונה או השנייה שאני חולמת את החלום הזה,הוא תמיד מופיע שוב ושוב. הסטתי את הווילון בחדרי והמראה שיתק אותי. שלג, כול לונדון מכוסה בשלג לבן וטהור. אבל זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את זה,זה טיפוסי ללונדון.

אני אלי/אלינור מילר,אני בריטית נולדתי בלונדון בשנת-1998 מה שאומר שאני בת 17 נולדתי לזוג הורים בריטים.

"אלינור ארוחת הבוקר מוכנה,תתלבשי לבית ספר ותרדי" אמי אמרה לי מלמטה.

סיימתי להתלבש וירדתי בקלילות במדרגות.

"בוקר טוב מתוקה" אמי בירכה אותי,כשהיא מוציאה עוד פאנקיק מהמחבט.

"בוקר טוב לכולם" אמרתי,אנה ואבא ישבו מסביב לשולחן אבא קרא עיתון ואנה שיחקה עם החתול שלנו מולי.

"בוקר טוב נסיכה" אבי ענה לי.

"בוקר אלי" אחותי בת ה-6 אמרה לי ושבה לשחק עם החתול.

אמא הגישה לנו את הפאנקיקים,לי ולאחותי היא הכינה שוקו חם עם קצפת,לה היא הכינה נס ולאבא שלי היא הגישה קפה שחור ללא סוכר,עד היום אני לא מבינה איך הוא שותה את זה,כשהייתי קטנה הוא נתן לי לטעום ועד עכשיו הטעם המר בפי.

אימי היא בן אדם מאוד יפה,יש לה שיער שטני ועיניים כחולות וצלולות כמו הים וגזרה מאוד חטובה.

אבי מאוד יפה,הוא גבוה ורזה, בעל עיינים חומות/ירוקות כאלה ושיער בלונדיני.

אני קיבלתי מאימי את השיער השטני ואת הגזרה החטובה,מאבי קיבלתי את צבע העניים.

אחותי לעומתי קיבלה את העניים של אימי ואת השיער מאבי.

סיימנו לאכול,הורי בירכו אותי ואת אחותי ליום נעים כשיצאנו מהבית.

"אנה את בטוחה שאת לא רוצה שאני יקפיץ אותך לבית הספר?"

"כן אלי אני מסתדרת",אנה אמרה בזמן שחברותיה בתחנה נופפו לה לשלום.

"אוקי אז בואי תיתני לי חיבוק" אמרתי בחיוך. אנה קפצה עלי.

"שיהיה לך יום נעים" בירכתי אותה שהיא פנתה לכיוון חברותיה.

"גם לך אלי" היא החזירה לי.

אבל משהו אמר לי שזה לא הולך להיות עוד סתם יום נעים בבית ספר...משהו הולך לקרות...

		הפרק הבא