איילה

איילה שמעה רעש. היא הזדקפה בשק השינה שלה שמצאה במבוך, והרימה את הקשת שלה בזהירות. היא משכה בשקט ובאיטיות חץ מהאשפה שלה, ומתחה אותו בקשת. קולות הגיעו מהמשך המזדרון - ככל הנראה מפלצות כלשהן. היא כיוונה את הקשת שלה, נכונה לתקוף -אבל אז קרה משהו מוזר.
מן המזדרון הגיחו 2 דמויות. האחד היה סאטיר שלא היה מוכר לאיילה, והשני היה קיקלופ. הקיקלופ היה צעיר ככל הנראה, כיוון שגובהו לא עלה על שני מטרים. הקיקלופ הניף את האלה שלו ברגע ששם לב לאיילה, אבל מיד מיהר להוריד אותה.
"מי אתם?" שאלה איילה בחשדנות.
"תורידי את הקשת ואני אגיד לך." אמר הסאטיר.
"גרובר, היא יפה." מלמל הקיקלופ. לחייה של איילה האדימו.
"לא יפה, טייסון." נזף בו הסאטיר. "כמו שכנראה שמת לב, לי קוראים גרובר. זה טייסון. מי את? מה את עושה פה?"
"אני איילה," היא ענתה לגרובר בחשש מסויים. "אני הלכתי לאיבוד במסע החיפושים שלי, והגעתי לפה. אני מנחשת שזה המבוך של דיידלוס." היא אמרה.
"את ממחנה החצויים?" גרובר לא נשמע משוכנע. "איך זה שאני לא מכיר אותך?"
איילה משכה בכתפיה. "אני פה הרבה זמן, לפחות שנתיים. מצאתי כמה דרכים לשרוד. עכשיו אני מנסה לצאת מפה. אבל משהו אומר לי שדרכי ההתגנבות שלי לא יעזרו לקיקלופ הזה."
"אני טייסון." אמר הקיקלופ. "את יפה."
איילה הסמיקה שוב. "תודה. בכל מקרה, אני רוצה לשאול אותך שאלה מוזרה כי אני יודעת שהזמן במבוך משונה - מה השנה עכשיו?" היא פנתה אל גרובר.
"עכשיו 2009. מתי את הגעת למבוך?"
איילה החווירה. "לא הגיוני. עכשיו אמור להיות 2007. אני פה משנת 2005 בערך."
גרובר משך בכתפיו. "את אמרת בעצמך שהזמן משונה פה. אני חושב שכדאי לנו ללכת מפה. אני שומע משהו גדול מתקרב."
איילה הנהנה. "אני מכירה מקום מעולה לבקש בו עזרה פה קרוב."
"מעולה. אז... תובילי את." גרובר נשמע לחוץ, ואיילה ידעה למה. המקום הזה היה נוראי.
היא הצביעה אל הפניה שמאלה. "מפה. אנחנו צריכים להגיע לאזור היציאה למגדל הנחושת, יש שם מקום שבניתי לעצמי. בואו!"
ובמילים אלה, פנו כל השלושה אל היציאה השמאלית בריצה.