תבטיח לי [ פיקצר ]

"תבטיח לי שלא תשכח אותי," היא אמרה, מביטה בו. הם עמדו כך רק שניהם על רציף הוגוורטס אקספרס, מסביבם המוני תלמידים מתרוצצים באושר.

"אני לא אשכח אותך," הוא אמר בקלילות והחיוך הקונדסאי שכל כך אפיין אותו, היה פרוש על פניו.

"סיריוס, תבטיח לי", היא אמרה לו, מתאפקת שלא לבכות.

"סופי, זאת רק שנה אחת," הוא מלמל. החולשה היחידה שהייתה לסיריוס בלק היא בנות שבוכות, הוא לא יכל לעמוד בזה.  "בבקשה אל תבכי," הוא מלמל.

 
"אני לא אבכה." היא אמרה מושכת באפה, היא הרימה את המזוודה שלה, "אני מניחה שכאן אנחנו נפרדים," היא מלמלה. הרגע שהיא כל כך התפללה שלא יגיע , הגיע.

"כנראה," הוא אמר. היא הביטה בו עוד שנייה נושכת את שפתיה. "ביי," היא  אמרה והלכה משם.

"ביי," הוא מלמל בשקט, יודע שהיא כבר לא שומעת.

********

"סיריוס, מה הולך איתך?" שאל אותו ג'יימס בפעם העשירית.

הם היו על הרכבת בדרכם להוגוורטס. תחילת השנה השישית.

"מה? לא, סתם, חשבתי על משהו," הוא אמר מעביר את מבטו מהחלון אל חברו, ג'יימס.

"משהו - ? או מישהי?" שאל ג'יימס בחיוך שובבי.

"משהו!" אמר סיריוס בתוקפנות.

"טוב," אמר ג'יימס מביט בסיריוס בחשדנות.

********

"סיריוס, אני, אתה לא עם סופי?" שאלה אותו איליין פתאום.

"סופי? מה - מה פתאום? נפרדנו מזמן," הוא אמר לה במשיכת כתפיים.

איליין מלמלה משהו על זה שהיא חשבה שהם בקשר מרחוק, אבל סיריוס אל הקשיב לה. הוא בהה במדאם רוזמרטה שהגישה  וויסקי אש לשלושה קוסמים צעירים.
"סיריוס?" היא שאלה והעבירה יד מול פניו. הוא הביט בה במבט ריק.

"אני אוהבת אותך," היא פלטה וראו על פניה שהיא מתחרטת.

 
"את – מה?" שאל סיריוס, בטוח שלא שמע נכון.  איליין הרי תמיד הייתה הראשונה לרדת עליו, הראשונה לצחוק עליו. ועד שהצליח לשכנע אותה לצאת איתו?

"סליחה, אני מניחה שזה לא משהו שאומרים בדייט ראשון." היא אמרה בהסמקה.

"לא זה... גם אני אוהב אותך," הוא אמר. הוא לא האמין למה שיצא מפיו. 'אני אוהב אותה?'  הוא שאל את עצמו,  אבל הוא לא הספיק להתחרט. להגיד שהתבלבל? זה הייה מאוחר מידי. הם כבר התנשקו.

********

"ואז היא אמרה לי שזאת שטות, ולא יכול להיות שאת וסיריוס ביחד כבר חצי שנה, אז הוצאתי את לוח השנה והראתי לה. אתה מבין, סיריוס? – סיריוס? אתה מקשיב לי בכלל?" איליין שאלה אותו, מביטה בו ברכות וקופצת את שפתיה בצורה שתמיד נהגה לעשות כשלא היה מתייחס אליה.

"כן – בטח, לוח שנה," הוא מלמל, מחייך אלייה, כאילו הקשיב לכל מה שאמרה.

"אתה מאמין שסיימנו שנה שישית?" היא שאלה אותו בחיוך.

"כן, הזמן עובר מהר," הוא אמר מביט מהחלון אל הרציף המתקרב. פתאום מבטו נתקל בפנים מוכרות, של נערה. פנים עצובות, מתגעגעות. הרכבת נעצרה.

הוא הביט באותן פנים. "סופי," הוא מלמל בשקט.

"מה סופי? אוה, סופי הגיעה," קראה איליין בהתרגשות ותפסה את ידו של סיריוס. עם יד אחת אוחזת במזוודה, ויד שנייה בידה של איליין, הוא נגרר החוצה. ברגעים כאלה תמיד התפלא כמה כוח יש לאיליין שנראתה כלפי חוץ כל כך שברירית.

"סופי!" קראה איליין באושר והתרפקה בחיבוק על סופי, שרק עמדה שם ונמחצה בין ידיה של איליין.

"היי," היא מלמלה. סיריוס הביט בה, מבטיהם נפגשו, הוא הסיט את מבטו מיד. לא הייה לו האומץ להביט לה בעיניים.

"אני כבר יודעת," היא מלמלה, מביטה בו.  "אני יודעת הכל, וזה בסדר. זה לא שהבטחת לי או משהו," היא אמרה לו, הסתובבה, והלכה משם. הוא לא הספיק להגיד לה שהוא מעולם לא הפסיק לחשוב עליה. שהוא היה כל כך בודד בלעדיה, הוא לא הספיק להגיד. וכנראה שגם לעולם לא יהיה לו את האומץ להגיד.