קסם של תאומות

אליס ודיאנרה לור הן תאומות, אבל אם לא שואלים, אי אפשר לדעת את זה. הן שונות מבחוץ, ודומות מבפנים. שתיהן אמיצות וחכמות, וגם - שתיהן אוהבות את הארי פוטר. 

אליס היא בלונדינית בעלת עיניים כחולות, עור שזוף מעט ושפתיים אדומות.

לדיאנרה יש שיער שחור כלילה, עיניים ירוקות זורחות ובוהקות ועור בהיר כל כך עד שנדמה שהוא לבן.

הן שונות כל כך... האומנם?

שתיהן אמיצות, דואגות, אוהבות, חכמות, נאמנות. שתיהן יפות, כל אחת בדרכה. שתיהן מאוחדות זו עם זו. שתיהן מגינות זו על זו. שתיהן תאומות.

שתיהן חולקות את הכאב הזה, לגדול בבית אומנה נוראי.

הן גרות בבית אומנה טוב יחסית.

המגורים מחולקים לבנים ולבנות. בכל חדר יש שתי מיטות בשני צידיו, שתי שידות, שני שולחנות עבודה עם שני כיסאות, שתי מנורות לילה, ארבעה מדפים לספרי הלימוד, שני ארונות גדולים, שטיחים על הרצפה, ומנורות גדולות. יש שירותים ומקלחת פרטיים שמתחברים לכל חדר שינה כזה.

בעצם, אין להן מה להתלונן על האוכל. יש חדר אוכל גדול עם מזנון, טבחיות טובות ונוקשות, ושולחנות אוכל מעץ. 

יש אולם גדול למשחקים.

מהמבנה הזה מוביל מסדרון אל מבנה נוסף - בית הספר, ואל השדות - בהם עובדים הנערים ברוב הזמן, כדי לספק מצרכים למזון. מי שלא עובד, לא מקבל אוכל. 

כך הכלל עבד בבית האומנה, או ליתר דיוק הפנימייה - פנימיית צ'רנט-וואנס. 

דיאנרה ואליס שנאו את צ'רט-וואנס. שנאו את המטפלות, המורים והמדריכים הנוקשים, שהכו אותן על כל עברה קטנה, נלחמו באלימות בעזרת אלימות דיאנרה ואליס שנאו הכל בצ'רנט-וואנס. שוט הכל.

אבל להן היה דבר שלאף אחד אחר לא היה - ספרים. ולא ספרי הלימוד, או ספרי המדע ה-"מעשירים" שחילקו בצ'רנט-וואנס, אלא ספרים אמיתיים:

שבעה ספרים, ספרי פנטזיה. אמנם רק שבעה, מאותה הסדרה, אבל דיאנרה ואליס מעולם לא הפסיקו להנות לקרוא אותם. 

וזה בגלל, שאת ספרי הארי פוטר אף פעם לא משעמם לקרוא. 

והתאומות רצו, רצו בכל מאודן, שעוד איזה האגריד יבוא אליהן ויקח אותן מהמקום המזעזע הזה, אל עולם הקסמים.

ושגם להן יהיה סנדק מדהים כמו סיריוס בלק, שיקריב את חייו למענן.

ושיהיה להן בית אמיתי בגריפינדור, או ברייבנקלו, או בהפלפאף. הן אפילו היו מסכימות להתמיין לסלית'רין, אם רק כל זה היה אמיתי. 

והן רצו, כל כך רצו... ויום אחד זה קרה, מבלי שהיו מוכנות.

		הפרק הבא