כלא- לא חייב להיות עם סורגים

חזרתי!

והיה כיף לקרוא את התגובות!

והנה הפרק. שיניתי לו את העלילה שרציתי בתחילה. השיפ השתנה- שימו לב!

הפאנפיק לא ננטש אף פעם!

ההתעתקות הזו הייתה הרבה יותר קשה מכל ההתעתקויות שעברה לילי. בהתחלה הם כאילו ריחפו, אוזניהם סתומות, במעין שטח חסר צבע מוגדר; יוליוס צעק, "הלאה!" והם כמו טסו ונדחקו לתוך הצינור הרגיל, אבל כשיצאו ממנו נתקעו בתוך מעין נוזל- ג'לי כזה, בצבע לבן מסנוור, לא יכלו לזוז. ורק לאחר שיוליוס הצליח לטפס החוצה, הם יצאו בחורשה מלאת אוויר.

לילי נשמה עמוק, שואפת את האוויר הצח, אבל כמעט מייד אדריאן דחף אותם, שיתחילו ללכת. היא הלכה אחורנית. ג'יימס הלך בקושי רב; יוליוס העניק לו חתך עמוק ברגל אחרי שניסה לשאול לאן הם הולכים.

"זה לא עניינך, וגם לא יהיה!" צעק יוליוס. "זה לא משנה בשבילך!" ואז הוא העביר את שרביטו באגביות, ופצע אותו.

גם לילי לא הייתה נקייה מדם- להפך. שרוול גלימתה היה אדום מרוב דם. כשהלכה מדי לאט, כשדיברה עם ג'יימס וסתם כשליוליוס התחשק- הוא הרים את שרוולה, נתן בה מבט רצחני, ושרט את עורה לאורך כל היד, בעזרת שרביטו. שלושה פסים מקבילים, זבי דם.

"עצרו." נשמע לפתע קול. ג'יימס נעצר בפתאומיות, ולילי שיערה שהוא נעצר על ידי אדריאן.

"מי אלו?" שאל הקול המתכתי.

"אסירים. אנו פועלים לפי הוראתו של אברקסס מאלפוי, בשליחותו של אדון האופל!"

"היכנסו." אמר שוב הקול המתכתי. לילי לא יכלה לראות, אבל ג'יימס ראה- אחרי שאמר את המילים האחרונות, שער הברזל נפתח לרווחה.

הם נכנסו לטרקלין מואר, בנברשת ענקית, מלאת נרות. שני דמויות בהירות התרוממו מהספה הארוכה.

"אלו הנערים?" שאל קול מאוד דומה לקולו של השער בכניסה.

"כן, אדון מאלפוי, כן." ענה יוליוס.

"השאר אותם פה, יוליוס. צא מכאן."

הם הותרו מקישוריהם. ג'יימס שפשף את זרועותיו במקום שהחבלים חתכו אותן. לילי עמדה, זקופה וגאה, והביטה באברקסס ובלוציוס.

"מה אתם רוצים מאיתנו?" שאלה. "למה הבאתם אותנו לכאן, למה-"

אברקסס הביט בה, וחייך חיוך עקום. הוא היה בהיר מאוד- אפילו יותר מבנו, לוציוס, שעמד לידו. בהיר עד כדי כך שהיה נראה בובה בחלון ראווה,  וקולו תרם לזה.

"אני מניח שברור לשניכם למה הבאנו אתכם לכאן." הוא אמר בקול שהיה נשמע אולי מלטף, אבל עם זאת נורא. לילי הצטמררה ואחזה בידו של ג'יימס. הוא לחץ את ידה.

"וגם אם לא, זה לא משנה. אדון האופל רוצה שתצטרפו לשורותיו."

"לעולם לא!" הם צעקו ביחד. החיוך העקום נמחק לרגע מפניו של אברקסס, אבל מיד הוא חזר שוב. "אתם ודאי מבינים," הוא אמר, "שזה או להסכים- או למות."

שניהם החווירו. "למה דווקא אנחנו?" שאל ג'יימס.

"זה לא מענייני." הגיב אברקסס בקרירות. הוא חיכה כמה שניות, ואז פנה ללוציוס.

"לוציוס, שים אותם למטה. שיהיה להם זמן לחשוב על העניין."

לפני שהספיקו לפסוע אפילו צעד אחד, לוציוס זינק ותפס בהם. ג'יימס ניסה להיאבק, אבל לוציוס תפס בו חזק מדי.

הם ירדו במדרגות תלולות. "אתה לא צריך לאחוז בי כל-כך חזק, מאלפוי." אמרה לילי בקור. "השרירים שלך לא מעניינים אותי בכלל."

היא בהחלט הפתיעה אותו, והוא הרפה את אחיזתו מעט. היא קמצה את שפתותיה. לוציוס הביט בה. היא הביטה בו בהתנשאות, והוא הסיט את מבטו. ג'יימס חייך לעצמו.

הם ירדו עכשיו בגרם מדרגות חשוך וקר. לילי לא יכלה שלא להיזכר במסדרון ההוא, שלפני אלף שנה היא הלכה בו עם אליס, יד ביד.

הם הגיעו לשער ברזל בתחתית המדרגות. לוציוס פתח את השער, והשליך את שניהם פנימה. קול ניפוץ נשמע, וקולו של ג'יימס צעק: "אתה שם, מאלפוי, אל תסתלבט עלינו! אתה למדת איתנו בהוגוורטס, אז אל תשבור לי בבקשה את המשקפיים רק כי היית מדריך ואני לא!"

"זה לא רק זה!" ענה לוציוס, רץ במדרגות.

"מה אני עושה עכשיו?" שאל ג'יימס. המשקפיים שלו היו מנופצות לגמרי. "אני לא יכול לראות כלום ככה, באמת כלום. את נראית כמו טשטוש בשחור."

"תביא רגע את המשקפיים." הוא הושיט לה אותם. היא סקרה אותם רגע בעיון, ואז העבירה את אצבעה על הזגוגית. היא הושיטה אותם לג'יימס בחיוך קל, כמו חדשים.

"איך עשית את זה?" הוא שאל בפליאה, מרכיב אותם על אפו. "הם לא לקחו לך את השרביט?"

"בטח שהם לקחו. אני פשוט... כלומר.. אה... אני לא זקוקה לשרביט בחצי מהמקרים. זה נמצא לי באצבעות."

"את מרגישה קסם בידיים?" ג'יימס הביט בה. "את מגעית? כמו פרופסור דמבלדור?"

"מגעית?"

"אם אני חושב נכון, ככה קוראים לזה. השתמשת בקסם ביודעין, אפילו שלא ידעת שזה קסם?"

"כן, שמתי לב שאני יכולה לעשות דברים כאלו, ועשיתי. בעיקרון אסור, אתה יודע. אבל אני לא ידעתי אז שאני מכשפה."

"וואו, לילי, זה... גדול!" ג'יימס לא מצא מילים. "את... יכולה להציל אותנו!"

"לא, אני לא יכולה." הנידה לילי בראשה בעצב. "אני לא יכולה כלום. המקום הזה נעול בקסם. אבל הקסם הזה- הוא קסם אפל- הוא קסם... נעול. רק המאלפויים יכולים לפרוץ אותו, ולא אף אחד. שום דבר לא יכול לצאת מכאן. כלום. רק אחד המאלפויים."

ג'יימס צנח על הרצפה, מיואש, וגנח בכאב. רגלו הפצועה הכאיבה לו. "אבל אני יכולה לרפא אותך." אמרה לילי ברכות, ורכנה לידו על הרצפה. הוא משך את מכנסיו ללמעלה, ולילי העבירה את ידה באוויר מעל הפצע. הוא נעלם כלא היה.

"את... מכשפה." אמר ג'יימס, בוהה ברגלו. לילי צחקה. ג'יימס הרים את פניו אליה בפליאה, ואז קלט את טעותו והצטרף לצחוקה.

"את מלאה קסם." אמר לאחר שנרגעו. החיוך נמחק מפניה של לילי, והיא אספה את רגליה אליה. "אתה לא הראשון שאומר לי את זה." הגיבה בקרירות. ג'יימס הביט בה, ומבטו נתקל בשרוולה ספוג הדם.

"את יכולה לרפאות את עצמך?"

"כן." אמרה לילי, הרימה את שרוולה ונרתעה מכמות הדם. היא העבירה במהירות את אצבעה, אבל הדם הקרוש עדיין עטף אותה.

"את זה אני כבר לא יכולה לעשות לבד." הביטה לילי בעצב בידה. "אני צריכה לשרביט. הוא נשאר בהוגוורטס בכלל."

"מה נעשה?"

"כלום בינתיים." ענתה לילי. לפתע, בלי שום הודעה מוקדמת, היא טמנה את פניה בזרועותיה והתייפחה.

ג'יימס ההמום הביט בה, והחליט לשתוק. הוא לא האמין שדווקא שניהם... דווקא הוא והיא- נתקעו יחד. זה לא בסדר... אפילו שעדיף להיכלא לבד איתה מאשר להיכלא בלעדיה.

"אם סיריוס ידע, הוא יבוא להציל אותנו." אמר כדי לנחם אותה.

"אם סיריוס ידע, הוא יבוא להציל אותך. סיריוס שונא אותי. בגלל שאני אף פעם לא מסכימה לצאת איתך." אמרה לילי בקול  רועד. היא הרימה את ראשה והביטה בג'יימס. הוא היה מאוד מופתע מכך שהיא העלתה את הנושא.

"אני לא שונאת אותך." אמרה לילי. "אני שנאתי אותך בשנה החמישית, כי סוורוס היה אז החבר שלי. אבל עכשיו אני לא שונאת אותך. אבל אתה... בגללך. בגללך הוא... קרא לי בוצדמית."

"אני מצטער."ג'יימס לחש.

"אתה לא צריך. בכל מקרה הוא היה קורא לי ככה במוקדם או במאוחר. אבל אז זה פצע אותי. עכשיו התגברתי על זה, אבל אז באמת לא סבלתי אותך.

"עכשיו אנחנו כלואים ביחד, ואנחנו צריכים להיות מאוחדים. אבל אני לא שונאת אותך, אבל גם לא מאוהבת בך. אז אל תחשוד בי."

"לחשוד שמה?"

"שאני כן מאוהבת בך. אבל אנחנו כן צריכים להיות מאוחדים, ואני מתחילה באמת לחבב אותך. אז- בבקשה- אל תגיד לי שאתה אוהב אותי. תגיד לי כשזה ייפסק."

"בסדר." כשג'יימס עונה במילים קצרות, זה סימן שהוא חושב. חושב עמוקות. מנסה לחשוב מה הניע אותה להגיד את הדבר הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא