הקסם של ג'ייסון ג'רמי ג'גינטון

"היי, ג'גינטון! כלומר, ג'רמי! בוא הנה!" נשמע קול.

ג'ייסון הטרוד במחשבות הסתובב בהפתעה אל הנערה שקראה לו.

לנערה היה שיער אדום כדם ועיניו בצבע ירוק-זהוב עם צורה מלוכסנת מעט. 

"את... בריאנה, נכון? שאל ג'ייסון בהיסוס. 

בריאנה הנהנה. " ואתה ג'רמי ג'גינטון, נכון?" שאלה בריאנה. 

ג'ייסון הזעיף מבט. " למעשה, ג'ייסון ג'רמי ג'גינטון", ענה בקול חד וקריר.

בריאנה הסמיקה. "מצטערת ג'רמי - כלומר, ג'ייסון... הרבה יותר קל לי לקרוא לך ג'רמי... בכל מקרה, המנהלת הזמינה אותך... לפגישה עכשיו", אמרה בריאנה, וחייכה קלות בשעשוע למראה אימתו של ג'ייסון.

" על מה היא רוצה לדבר איתי?" שאל ג'ייסון בשקט.

בריאנה משכה בכתפיה "באמת שאני לי מושג. אני בסך הכל שליחה", היא אמרה ונעלמה מעבר לפינה.

ג'ייסון בהה במקום שבו עמדה רגע לפני כן...

" בריאנה המוזרה" הייתה מוכרת בכל בית הספר כילדה מתבודדת, מוזרה, מסתורית ותוקפנית, ולעיתים קרובות אף תוארה כמכוערת...

ג'ייסון לא האמין לרכילות הזאת אחרי שפגש את בריאנה.

בריאנה דווקא נראתה כמישהי מצחיקה שיש לה פוטנציאל להיות מהבנות המקובלות בשכבה. היא לא נראתה מוזרה או מיסתורית, אלא נחמדה ודידמכוערתוהיא ממש אבל ממש לא הייתה מכוערת. 

ג'ייסון משך בכתפיו. המחשבות על הופעתה המחודשת של בריאנה נעלמו כמעט מיד כשחשב על הפגישה אצל המנהלת. הוא לא עשה שום דבר רע! ומה המנהלת רוצה ממנו? איך תגיב משפחתו המאמצת?

ג'ייסון ג'רמי ג'גינטון צעד לתוך משרד המנהלת, זועם, המום ונעלב עד עמקי נשמתו, אך דבר ממחשבותיו לא השתקף בפניו הריקות, חסרות ההבעה.

ג'ייסון בחן את המנהלת בסקרנות מנומסת.

היא הייתה אישה קשת-יום בת ארבעים וארבע.

שיערותיה הכהות היו צבועות בצבע בורדו כהה, ועיניה החומות כקפה שחור ננעצו בג'ייסון במבט חודר ממוסגר במשקפיים עבים.

"ג'גינטון, מצוין... אני רואה שהתלמידה השנייה שעוברת מסרה לך את השורה..." אמר קולה הנוקשה של המנהלת, מדאם קונולה ברייס. 

"סלחי לי, כבוד המנהלת, מדומני ששמה של אותה הילדה הוא בריאנה אולאף", אמר ג'ייסון בנימוס ולא הסיר את עיניו היפות מעיניה הכהות והקשוחות של מדאם ברייס.

" כן, אדון ג'גינטון.... אתה והעלמה אולאף הוזמנתם לבית ספר מיוחד.... שמו הוגוורטס. המנהל, הפרופסור אלבוס דמבלדור, הוא ... איך לומר בשפה המודרנית: נו טוב, אני אגיד לפי התרשמותי - משוגע. אף על פי כן, התייחסתי אליו בכבוד כשביקש ממני לא לפתוח את המעטפה המיועדת לך..." אמרה מדאם ברייס, כאילו מדובר בחוסר כבוד.

"מן הסתם, כי המעטפה מיועדת לי..." אמר ג'ייסון בשקט.

מדאם ברייס הזעיפה פנים, אף לא אמרה דבר ורק מסרה לג'ייסון ההמום מעטפה לבנה עם חותמת שאווה משונה, שג'ייסון החליט לבחון יותר מאוחר.

הוא נפרד בנימוס זועף ממדאם ברייס ויצא מהמשרד, מהרהר באימה טהורה בתוכן המכתב, ותוהה על דבריה של מדאם ברייס.

הפרק הקודם		הפרק הבא