הדלת הירוקה/פיקצר

שם:הדלת הירוקה
שם הכותב:יואב
פאנדום:הארי פוטר
תודות:לגל הבטאית D:
דירוג:PG13 חזק, אולי R, אני לא יודע...
סלאש:גלרט גרינדלוולד/אלבוס דמבלדור [רעיון השם הוא-הדור של דמבלדור זה דלת (אני יודע שלא כותבים את זה ככה), והגרין של גרינדלוולד זה ירוק]
ויתור זכויות:אני מוותר, בלי שום רווח כספי, בלה-בלה...
~*~

"-מתי? מחר? מחרתיים? עוד שבוע?"

"מצדי, אלבוס? עוד שנתיים. לפחות בקצב הזה. די להיות כל-כך נודניק!"

"אבל גלרט, אני כבר להוט לצאת, תבין את זה."

"אני מבין אלבוס, הבנתי את זה כבר בפעם הראשונה ששאלת אותי מתי יוצאים לחפש אותם."

*

ארוחת בוקר בבית השקט של משפחת דמבלדור במכתש גודריק. שלושה גברים ואישה ישבו סביב שולחן עם אוכל, פרי מעשה ידיו של אחד הגברים- אברפורת'. אלבוס, אברפורת', אריאנה, ואחד גלרט גרינדלוולד- אורחו של אלבוס. שלושה אחים וחבר. בלי הורה, אחראי, מבוגר.
ארבעה אנשים.

החדר של אלבוס- לא להיכנס ללא רשות! כתובת זו התנוססה על דלת חדרו של אלבוס.

"אלבוס, מספיק עם זה!" אמר גלרט לאלבוס, "אני מרגיש כאילו אתה רוצה לאכול אותי".

"לך תדע, אולי אני באמת רוצה לאכול אותך", אמר אלבוס במיסתוריות. "זה עוד יגיע".

"אלבוס, אנחנו חברים. לא יותר, אני לא כמוך!"

"מה זאת אומרת לא כמוני?" שאל אלבוס. "למה אתה מתכוון?"

גלרט חש שהוא מתחיל להתעצבן.

"אתה יודע," הוא אמר, "אני לא..."

"אתה לא מה?"

"הומו".

אלבוס שתק, ורק הסתכל על גלרט, מופתע.

"מה?"

"כן, אלבוס..." הוא אמר בעצב, ואז הסתכל לאלבוס בעיניים, והתחיל לחייך. "אתה באמת חושב כך?"

הוא התנפל עליו בנשיקות, השכיב אותו על המיטה והוריד את חולצתו.

"גלרט! די!" צעק אלבוס.

"מה?" גלרט נשמע מופתע.

"תפסיק, זה ממש לא הצחיק אותי, תמיד אתה מתנפל עלי!"

גלרט נראה מבולבל, אלבוס לא התמהמה, הוא ניצל את היסח הדעת, והתנפל עליו.

"גם לי מותר," הוא חייך, ונישק אותו. לאחר חצי שניה של נישוק, גלרט הכניס את הלשון, אלבוס ההתענג על כל רגע. הם הפסיקו. אלבוס התחיל לנשוך אותו בצוואר.

גם גלרט לא סבל, אלו היו רגעי העונג היחידים בחייהם. פתאם נפתחה הדלת, אריאנה נכנסה, מחזיקה פחית צבע בידה.

"אריאנה!" אמר אלבוס, מופתע.

"מ...מה?" היא אמרה בשקט, "מה אתם עושים? תגידו לי, אתם השתגעתם?"

"אריאנה, תביני..."

"מה יש פה להבין?" הם התלבשו מהר.

"אברפורת'!" צעקה אריאנה, "בוא לפה מהר".

אברפורת' הגיע. הוא הבין מייד מה קרה.

הוא הסתכל בזעם על גלרט; "אתה! צא לי מהבית!"

"אברפורת'!" צעק אלבוס, "מה אתה חושב לעצמך?!"

"שיעוף לי מהבית! אני לא ארשה שאח שלי, לא משנה אם הוא הקטן או הגדול, יתעסק עם מישהו כזה!"

"נשבר לי, אברפורת'! שתק!" אלבוס צעק.

אברפורת' התחמק ושלח אליו לחש מכשול. גלרט עוד לא התערב עד שאברפורת' שלח גם אליו לחש שיתוק.

"אבדה קדברה!" הוא צעק, למרות שאף אחד לא שמע אותו בתוך המולת הלחשים.

"אריאנה! לא!" צעק אברפורת' בזעם, "תראה מה עשית!" הוא אמר, ספק לאלבוס, ספק לגלרט.

אלבוס הסתכל בזעם על גלרט, זה לא היה הוא, וזה לא היה אברפורת', זה חייב להיות גלרט.

גלרט הכחיש, אבל נס על נפשו מהבית. דבר אחד נשאר. הצבע שהיה לאריאנה ביד נשפך על הדלת. הדלת הירוקה, כמה עדה למקרה.

הדלת הירוקה, שתהיה ראיה, לנצח.