אבן תכלת,אזמרגד ופלטינה

-ריי-

זו תחושה מוזרה, להגיע בגיל כזה לבית הספר הוגוורטס, ריי חשבה לעצמה.

היא עוד מעט בת 17 ורק עכשיו ממוינת לאחד הבתים.

'מצד שני, כשעוברים מיקום ליקום, הרבה דברים נהיים משונים... בת לערפדי מורוי, וסיליסה דרגומיר וכריסטיאן אוזרה,  הראשונה התגלמות הדרקון, והוא, אירח בתוכו את הפניקס,עוף החול כדי להגן עליה  ועל ילדיהם אם יהיו להם. כשריי נולדה זה היה היום המאושר ביותר שידעו הוריה מעודם, אולם היא נולדה עם שני כוחות כבר בתוכה- שני כוחות בני אל מוות,יריבים נצחיים. כוחה העיר את היקומים הנמצאים, ובגיל ארבע  נהרגה אמה, בעודה מחבקת את ביתה, בזמן שהאב לא היה בבית. ריי זכרה זאת היטב- כוח  חזק, אפל ומואר גם יחד, מטיל חמימות וקור, הגיע מאחורי אמה שלף מעין ניצב שממנו יצאה חרב מאירה ודקר את אמה בגבה, היא ראתה את החרב יוצאת בדיוק מליבה, סנטימטרים ספורים ממנה. לא היה דם, אמה גססה.  אביה נכנס וכשראה זאת שאל אותה מה קרה. ריי לא ידעה להשיב. אמה הצליחה לדבר: "זה היה הוא" היא אמרה והוסיפה: "אני אוהבת אתכם עד אינסוף, כריסטיאן, יקירי תגן עליה, הוא ניסה להרוג אותה דרכי." היא שתקה ואמרה שוב: "אני אוהבת אתכם." ועצמה עיניה. אביה של ריי נראה במצוקה, הוא החל לבכות שם, ומולה, הוא החל להשתנות- עורו החל להתייבש ולהיעלם חוץ מעור פניו שממנו נשארה שכבה אחת שהתעבתה. עצמותיו כוסו בשריון מתכת אדום, שהמשיך לטפס מרגליו עד לקסדה שנוצרה על ראשו שחשפה את לסתו ואת חרכי עיניו הריקים שהתמלאו פתאום באש.היא הבינה שהשנאה השתלטה עליו, ופחדה, מה יעשה לה? הוא הסתובב ואמר: "בתי האור בחיי, לא אתן להם לקחת אותך!" הוא עטף אותה בשכבה מגנה שגם ספגה מתקפות וכוחות. "לא תהיי חסרת אונים לעולם. כל אדם שיתקוף אותך, כוחו יכנס לתוכך, ועדיין ישאר אצלו" ואמר: "כל עוד יש בי עצמאות משליטת עוף החול, כולי תקווה שלעולם לא תשתמשי בכוחותייך לרעה, תהיה לך אפשרות לעבור מיקום ליקום, בין אם ישן ובין אם חדש שנוצר לפני שבוע." היא לא הבינה הכל אך איכשהו ידעה שייתכן ואביה לא יחזור להיות הוא עצמו בזמן הקרוב.'

הגיע תורה " אוזרה דרגומיר- ריי" היא עלתה על השרפרף בעל שלוש הרגליים, והמצנפת הונחה על ראשה. קול החל לדבר בראשה "ניתן לראות כי יש בך כוחות רבים, ותכונות רבות גם כן, נאמנה לעקרונותייך שהם  מידות טובות, את שאפתנית, אך לא לנקמה, חוכמתך גדולה וכך גם האומץ, ולכן איך לדעת לאן תשתייכי." ואז אמרה המצנפת לכולם: "היא אינה שייכת לאף-בית, ושייכת לכולם כאחד!". כל התלמידים הסתכלו עליה בפליאה, המצנפת הורדה מראשה והיא יצאה מהאולם.

		הפרק הבא