בצד שלנו

"זה היה מוזר" קראה הרמיוני.

"זה היה מאוד מוזר"  תיקן אותה רון.

"רגע, איפה הארי?"

רון הרים את כתפיו.

הם חיפשו אותו במבטם במשך כמה שניות , ולפתע הוא צץ לידם כאילו עמד שם כל הזמן.

"הארי! איפה היית?"

"חזרתי לשם"

"לשם?"

"לזיכרון.."

"מה עשית שם?"

"רצתי אחרי סנייפ .. הוא הוציא מכתב מהכיס"

"המכתב שדמבלדור ומקגנוגל דיברו עליו?"

"כן.. הוא היה אצלו"

"מה היה כתוב בו?"

"זה מכתב אהבה מזויף מאימא שלי"

"איכס" אמר רון והבעת גועל עלתה על פניו.

"מי היה עושה דבר כזה?" שאלה הרמיוני.

"את היית שם בדיוק כמוני , שמעת מה דמבלדור אמר על המכתב.."

"אתה לא רומז ש..?"

"לא אני לא רומז.. דמבלדור בעצמו אמר את זה! שמעתם אותו בדיוק כמוני 'זה היה הכרחי .. אנחנו צריכים אותו בצד שלנו' .. ".

"לא יודע זה לא נשמע כמו דמבלדור שלנו.." התערב רון "לא יותר הגיוני שעיוותו את הדבר הזה?" הוא אמר והצביע לכיוון הזיכרון שבגיגית.

"לא! הזיכרונות האלה אמיתיים!" אמר הארי והעביר את ידיו על שאר הבקבוקים שבארון.

"הארי כבר מאוחר , נחזור לפה בפעם אחרת .. חוץ מזה , זה מספיק לפעם אחת."

רון הנהן בראשו.

"אתה מסכים איתה ?!"

"אתה הרי יודע שתמיד בסוף היא זאת שצודקת.."

"תודה רון" היא אמרה נשקה לו על הלחי והתקדמה לעבר היציאה.

  "וחוץ מזה.." הוא לחש להארי "אני מת מרעב..". הארי צחק בלי קול ושניהם יצאו מהחדר אחרי הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא