מ.מ.הוגוורטס

אמילי שלחה מבט מהוסס אל עבר העמוד הרחב.היא לא האמינה למאלדי,אחותה,שדרך קיר זה תוכל להגיע אל הרכבת.
"אני אתנגש בו ויתרסק לי האף,זה מה שיקרה!"קראה בכעס.
"שום דבר שיקרה לאף שלך לא יכול להראות נורא יותר מאשר איך שהוא נראה עכשיו" ענתה מאלדי בקור.אמה שלחה בה מבט כועס.
"ואם אינך מאמינה לי,הביטי בעצמך".מאלדי הושיטה שתי ידיים,אחזה בעגלה,רצה ותוך שנייה נעלמה בתוך הקיר,בעודה קוראת בקול-"להתראות,אמא!"
שתי ילדים ניגשו לעברה,נראה היה שהם מתכוונים לעבור.אמילי לא הסכימה בשום פנים להיראות פחדנית ליד ילדי בית הספר.
"להתראות אמא,"נשקה ברפרוף על לחיה.אמה הביטה בה במבט חמים.אמילי תפסה את העגלה בחוזקה כשפרקי אצבעותיה מלבינות ורצה במהירות לעבר המחסום.
היא ציפתה להתנגשות,אך במקום זה היא המשיכה לרוץ,נעצרת ומגלה מולה רכבת קיטור אדומה ורועשת.עשרות ראשי תלמידים הציצו מן החלונות,

מנופפים בידיהם בהתלהבות אל הוריהם.
היא העלתה את המזוודה,מביטה מסביבה בזהירות.הרכבת הייתה מלאה בתאים קטנים.היא פתחה את אחת הדלתות שהייתה הקרובה אליה ביותר,נכנסה והתיישבה.
שני הילדים שראתה מקודם לי הרציף הופיעו שניהם.
"אפשר להתיישב?"שאל בעל השיער הכתום.היא הנהנה בראשה וחזרה להביט דרך החלון.
בינתיים נכנסה לתא עוד נערה בעלת שיער אדמוני והתיישבה לידה.
"קוראים לי לילי,ואיך קוראים לך?"פתחה בשיחה.

"לי?אמילי.את ילידת מוגלגים?"

"אממ..כן.זה משנה לך?"

"בהחלט לא!את רוצה שנהיה חברות?"לחשה בקול שקט יותר כדי ששני הבנים לא ישמעו.

פניה של לילי אורו.

"בטח!יו,את לא יודעת איך פחדתי שלא תהייה לי חברה!מזל שיש לי אותך!"התפרצה לילי.

"אני לא פחדתי בכלל,"אמרה אמילי,"בכל מקום שאני נמצאת יש לי חברות."

לילי צחקה."ענווה זה לא מה שחסר לך."אמרה בציניות.

"הו,הו,את טועה,יקירתי!אני הילדה האחרונה שתהייה גאוותנית.אני פשוט מכירה בעצמי ובידיעותיי המורחבות,את מבינה?"לילי הנהנה וצחקה שנית.

פרצופה של מאדני הופיע מאחורי הדלת.

"אהה,אני רואה שכבר מצאת לך חברה,גברת קרביול.נו,תשמרי על עצמך!"וראשה נעלם.

"היא היצור הכי שפל בעולם כ ו ל ו!"לחששה אמילי בארסיות,"אני בטוחה שישלחו אותה לסלית'רין!אני מקווה לא להישלח לשם,אני מעדיפה את ריבנקליו או לכל הפחות גריפינדור."

"גם אני מקווה להישלח לגריפינדור.במהלך החופש קראתי כמה ספרים,בשביל הידע,וזה הבית שנשמע הכי טוב ואיכותי!"

שתיהן השתתקו ופנו להביט מן החלון.כתמים בוערים של שמש סנוורו את פניהן,ועד מהרה הן שקעו בשינה שליווה שנקטעה כאשר הדלת נפתחה בשנית.בפתח עמדה בחורה נאה במיוחד בעלת שיער חום ושפתיים מלאות בצבע יין.

"שלום,"היא חייכה."אני גיאל,ואני מדריכה ראשית."היא הצביעה על התג שעל דש חולצתה.

ארבעתם הסתכלו והנהנו.

"אני מציעה שתיכנסו עכשיו לחדרי ההלבשה שלכם,אנחנו כבר מגיעים.