מתחת לצמח הדבקון / פיקצר

מתחת לצמח הדבקון / פיקצר

העברתי דף בספר החדש שקיבלתי לחג המולד. הסיפור היה מאוד מעניין; הוא היה על שני אוהבים שחיו בשני קצוות שונים של העולם, אבל אהבתם הייתה כל- כך חזקה, שהיא שמרה על יחסיהם. חברתי מרי, נתנה לי את הספר אתמול.

לרוע המזל, נשארתי לבדי בחג; רציתי ללכת הביתה ולהיות עם משפחתי, אבל פטוניה, אחותי, שלחה לי מכתב מרושע שהזהיר אותי שלא לבוא, ואם כן, אז שאתנהג  'נורמאלי' ליד החבר שלה, ורנון, שבא להתארח אצלנו בבית לחופשה. למרות שאימי התחננה אליי שלא להקשיב לאחותי, החלטתי להישאר בהוגוורטס.

לא היה אכפת לי מהשקט, זה דווקא היה דיי מרגיע. גמרתי את כל שיעורי הבית שלי ונשאר לי עוד זמן לקרוא כמה ספרים, אבל התגעגעתי לחברות שלי ולמשפחתי. והחלק הכי גרוע היה, שפוטר והחברים שלו גם נשארו בהוגוורטס לחג המולד (ההורים שלהם בטח לא רצו אותם בחזרה בבית), והם נתקלו בי לעיתים קרובות מידי, כאילו שהם עוקבים אחריי או משהו.

לפתע דיוקן חדר המועדון נפתח, ופנימה נכנס, מי אם לא, ג'יימס פוטר. ניסיתי להיות שקטה ככל שיכולתי כדי שלא יראה אותי, אבל עיניו כבר נדדו אל הספה עליה ישבתי.

"אוונס!" הוא קרא בקול. "חג מולד שמח! איך עבר עלייך היום?" הוא שאל, מדלג לכיווני בשמחה.

שחררתי אנחה. "אני קוראת," אמרתי לו, מקווה שהוא יקלוט את הרמז וילך, אבל כמובן, הוא לא. במקום זה, הוא התיישב על ידי והניח את ידו סביב כתפיי. ניערתי את זרועו ממני.

"את לא רוצה להישאר לבדך כל החג, נכון? למה שלא תסובבי איתנו?" הציע.

"למען האמת, אני רק רוצה לקרוא את הספר שלי בשקט," אמרתי לו, מתחילה להתעצבן.

"זה לא כיף!" פוטר הזעיף את פניו. "אנחנו עומדים לשחק עכשיו קווידיץ', אז חשבתי שתרצי להצטרף."

טרקתי את הספר בחבטה ונעצתי בו מבט רושף.

"אני רק רוצה לקרוא," אמרתי לו בכעס. "למה אתה לא יכול לעזוב אותי בשקט?!"

פוטר השפיל את מבטו אל רגליו. "אני מצטער. פשוט ידעתי שאת כאן לבד ורק רציתי לעזור." אמר.

הוא נשמע עצוב.

הרגשתי גל של חרטה פוגע בי בעקבות דבריו.

"אני מצטערת," אמרתי, "פשוט לא בדיוק מתחשק לי לרכוב על מטאטא."

פוטר מיד הרים את ראשו. "זה בסדר," הוא אמר בשמחה, חיוך ענקי מרוח על פניו. "את יכולה לפצות אותי בכך שתתני לי הזדמנות לצאת איתך."

הרגשתי את הכעס שלי חוזר שוב. בכל פעם שהייתי נחמדה אליו הוא היה חייב להרוס הכל ולהיות פוץ. "אני לא אצא איתך, פוטר! למה אתה לא יכול להכניס את זה לראש שלך?!" צעקתי עליו.

נעמדתי בדרמטיות וצעדתי לכיוון המדרגות שהובילו למגורי הבנות. ג'יימס בא אחרי ותפס בידי.

"חכי," הוא אמר, "אני מצטער, לא הייתי צריך לשאול אותך את זה." ג'יימס פרע את שיערו. עוד תחביב שלו שהרגיז אותי.

הבטתי בו בבוז. "אתה חושב?! למה אתה לא יכול לעזוב אותי בשקט?"

"בגלל שאני מאוד, מאוד מחבב אותך," ג'יימס אמר, לוקח את ידי בידו. ניסיתי למשוך את ידי מאחיזתו אבל הוא היה חזק מידיי.

"תעזוב את היד שלי." הוריתי לו. ניסיתי להתרחק ממנו, אבל משום מה רגליי לא זזו ממקומן.

מבט חולמני פשט על פניו של ג'יימס וחיוך קטן הופיע על שפתיו. "דבקון." הוא אמר, מביט אל התקרה.

הבטתי מעלה גם אני, ואכן, היה שם דבקון. "הצחקת אותי פוטר, כאילו שאני באמת אנשק אותך!" גיחכתי אליו והתכוננתי ללכת, אבל שוב, רגליי לא צייתו לי. "מה אתה עושה?" שאלתי בכעס. "תסיר ממני את הכישוף המטופש הזה." דרשתי.

"אני לא עושה כלום," אמר ג'יימס. "כדי לשבור את הכישוף את צריכה לנשק אותי."

נעצתי בו מבט. "אתה משקר."

ג'יימס הניד בראשו. "לא. האמת, אפילו אין עליי את השרביט, הוא למעלה בחדר שלי. זאת הסיבה שבאת לכאן מלכתחילה."

"אל תשקר לי," נהמתי.

"אני נשבע," ג'יימס אמר, וניסה לצעוד לאחור, אבל הוא לא יכל. הוא הרים את ידיו בתבוסה. "את יכולה לחפש עליי אם את רוצה," הוא הוסיף בחיוך ממזרי.

גנחתי בקול. "טוב זה מבאס. אנחנו נישאר תקועים פה לנצח, כי אני לא מנשקת אותך."

"את חייבת,"

"אני לא."

עמדנו שם בדממה לכמה רגעים לפני שרקעתי ברגלי בכעס.

"זה הכל בגללך," אמרתי לו.

ג'יימס נאנח. "איך בדיוק זה בגללי?" הוא שאל.

"אתה תקעת אותי פה," האשמתי אותו. "אתה ידעת שזה יקרה!"

"אוונס, באמת שאת מדברת שטויות. לא ידעתי שהדבקון היה פה עד שגיליתי שאת לא יכולה לזוז." ג'יימס התעקש.

גלגלתי את עיניי. "בטח," נחרתי, כמובן לא מאמינה לו.

"אוונס, רק תעשי את זה, אין שום דרך אחרת לצאת מזה."

הבטתי בו לרגע ואז נאנחתי. הבנתי שאין דבר שאוכל לעשות בנידון, אבל גם לא התכוונתי לתת לו את הסיפוק שבלנשק אותי. אני יודעת שהוא תכנן את זה; הוא תמיד ביצע תעלולים על אנשים ובייחוד על סוורוס סנייפ, החבר הכי טוב שלי לשעבר.

"לילי," ג'יימס נאנח, "אם את רוצה, אני לא אספר על הנשיקה הזו לאף אחד, אפילו לא לקונדסאים. אני מצטער שהכנסתי אותך למצב הזה כי אני יודע שאת-" הוא עצר לרגע והביט ברגליו לפני שמלמל. "שאת לא רוצה לנשק אותי."

ראיתי את הבעתו הפגועה וכמעט שבאתי לנחם אותו, אבל אז הבנתי שאם אני אעשה זאת, זה יראה כאילו אני כן רוצה לנשק אותו, מה שאני בהחלט לא רוצה. הייתה רק דרך אחת לצאת מהתסבוכת הזאת.

רקעתי ברגלי שוב בדרמטיות. "טוב נו, בסדר." וויתרתי.

משכתי באפי כשהסתכלתי בפניו של פוטר, ועיניו החומות הביטו אליי בחזרה. נעמדתי על קצות אצבעותיי, מתכוננת לנשק אותו נשיקה מהירה על השפתיים. אבל ברגע שבו שפתיי נתפסו בשלו, זרם חשמלי חזק עבר לאורך גופי. שפתיו היו רכות ולחות וריח טוב של בושם לגברים נדף ממנו.

השתוקקתי לעוד. לחצתי את שפתיי חזק יותר לשלו ורכנתי קדימה כנגד חזהו. זרועותיו התעטפו סביב מותניי וידיי עלו לשיערו. פיו נפתח ולשונו חדרה פנימה לפי שלי.

הכל הרגיש כל- כך נכון. זרועותיו סביב מותניי, ידיי בשיערו ושפתיו על שלי. זה היה כאילו שגופינו נוצרו אחד לשנייה, ולא לאף אחד אחר.

לבסוף התנתקנו האחד מהשנייה. הבטתי מעלה אליו, אל תוך עיניו החומות המדהימות, והוא הביט מטה אליי, כשחיוך קטן משחק בשפתיו.

"חג מולד שמח, לילי." איחל בקולו העמוק, ואז יצא מחדר המועדון, לא מסתכל לאחור אפילו פעם אחת.

עקבתי אחריו במבטי וחייכתי. בפעם הבאה, אני אגרור אותו אל מתחת לצמח הדבקון.

~ הסוף!

---

אנשייים! כמו שהבטחתי, עוד פיקצר מדהים מתורגם מאנגלית (:

תודה ל RinDN שביטאה, ואני אודה גם לכם אם תכתבו ת"ב, זה יהיה מאוד נחמד..!

מקווה שנהנתם! P: