מותו של די אנג'לו

כול הזכויות שמורות לריק רירדן ואין לי שום כוונה להרוויח כספית מפאנפיק זה.

אה, וגם לקחתי את הרעיון מקומיקס באנגלית של פרסי וניקו, וטיפה קיצרתי והוספתי. זה לא ממש מתורגם, אבל הזכויות למי שצייר את הקומיקס.

 "פרסי,  אתה לא יכול למות, יש לך חברה שאוהבת אתך, לעזאזל ג'קסון! אתה לא יכול למות!" אמר ניקו בעודו מוביל את פרסי הפצוע אנושות.

תקפו אותם לא מוכנים. הם הלכו אחרי שניקו גרש אותם, (וכמעט הפך לשלולית של חושך)

אבל הם הספיקו לתקוף ולפצוע את פרסי בבטן. דם נספג בחולצתו השסועה.

פרסי קרס. עיניו היו עצומות. כתם הדם הגיע עד צווארונו. ניקו רכן מעליו. "אתה לא יכול למות, אתה לא יכול למות!" לחש, דמעות זולגות על לחיו.

"אני לא יכול לתת לך למות ככה פרסי! אני- אני לא יכול..." קולו גווע לאייתו. פרסי שכב דומם, לא ברור עם חיי או מת.

"אתה הבן של פוסידון, אתה לא יכול..." ניקו גרר את פרסי לאגם הכי קרוב שהצליח לסחוב אליו את פרסי.

"אתה לא יכול פשוט..." הוא גרר אותו קרוב יותר למים.

"אולי מים יוכלו.."

הוא סחב את פרסי עמוק לתוך המים, עד מותניו. הוא השכיב אותו במים, מצפה שיתעורר ויגיד משהו, מין הסתם דבילי.

גופו של פרסי צף במים. כתם הדם נמהל במים.

פרסי לא קם. הוא לא זז. זה כבר היה מאוחר מידי.

"זה... זה אמור לעבוד" לחש ניקו, לא מאמין.

"פוסידון... ואבא.... בבקשה, אני יודע שאתה יכול לעשות את זה... אני אעשה הכול!" זעק ניקו בתפילה.

"ואתה אפילו לא הספקת להילחם... פרסי אל תמות..." אמר לו ניקו בעוד דמעות ממשיכות לזלוג על לחיו.

 "אתה לא יכול למות.... אנבת'... אתה אוהב אותה... אתה תחזור נכון?" פרסי לא זז.

ניקו שמע את פעימת ליבו האחרונה.

"למה?....."שאל, "למה אתה פשוט לא מתעורר..... למה?" כעת ניקו בכה.  הוא הצמיד את ידו הקרה של פרסי ללחיו. היא הוחתמה בדמעותיו.

ניק הרים את פרסי על גבו, והחל לצעוד למחנה. הם לא היו רחוקים משם. הם רק עשו סיור בגבולות היער, קצת אחרי העץ של תאליה.

ניקו לא חש כאב. הוא רק שמע את צחוקו האחרון של פרסי, בעודו צועד למחנה. גופו של פרסי הטלטל כמו בובת סמרטוטים.

"ניקו!" צעקה הייזל ורצה לקראתו "תודה לאלים אתה חי. מה- מה קרה?"

מבטו החלול של ניקו הרתיע אותה.

אנבת' רצה אליהם גם.

"אוי, אוי אלוהים" מלמלה כשראתה את פרסי. ידה כיסו את פיה.

"פרסי, הוא.. הוא- ?" היא לא השלימה את המשפט. היא כבר ידעה.

ניקו הניח את גופתו של פרסי על הרצפה. דמעה בודדת זלגה על לחייה של אנבת'.

אנבת' קרסה על ברכיה, מערסלת את ראשו של פרסי בזרועותיה.

היא בכתה, אילמת, גאה.

ניקו כבש את פניו בידיו. "לא... לא.... זו אשמתי....." הייזל חיבקה אותו, בוכה גם היא.

ניקו לא ידע כמה זמן הם ישבו כך. שעה, שבוע, שנה. לאט לאט התפזרו החניכים לעבר גופתו של פרסי, חולקים לו כבוד אחרון.

ניקו ברח מכול זה, לפינה שקטה. הוא חפר בור, מילא אותו ביין נשם עמוק וגמגם "פ- פרסי ג'קסון."

רוחו של פרסי עלתה, לבוש בבגדי המחנה עם השרשרת על צווארו.

"אה," פלט.

"אתה....?"

"כן" ענה ניקו "אבל לא לאורך זמן."

"אתה יודע.... אני מרגיש כאילו אני לא ממש מת."

"מה אני אמור להבין מי זה?"

פרסי הניד בראשו.  "איך אנבת'? והאחרים?"

"לא עבר יומיים. איך אתה מצפה שהם ירגישו?" כעס החל לעלות בניקו.

"תודה בכול מקרה."

"על מה?"

"על זה שאתה לא מפנה גב לאחרים. וגם.... תודה על זה שאתה לא שונא אותי."

"ש-שונא אותך?"

"כן. על- על ביאניקה. ואל אנבת'. ואל זה שאני- שאני ממש מעצבן אותך."

ניקו רעד מכעס.

"אני-" הוא הכריח את עצמו להירגע. "אני לא שונא אותך."

"אתה לא?" שאל פרסי, מופתע. "אבל חשבתי-"

"כן, 'חשבת'. " קטע ניקו את דבריו. הוא הוסיף במלמול "טיפש".

"מה קרה שם בכול מקרה? למה לא הגנת על עצמך? זה היה יותר פשוט."

"אני מניח שחשבתי שאתה- ואנב-"

"אין לי שום דבר אליה! קלוט את זה כבר!"

"אני מבטיח לך שזה לא קשור אליה. זה קשור אליך." ניקו חרק שיניים. למה הבן אדם הזה כול כך קשה תפיסה?

"אני לא שנאתי אותך." אמר ניקו במאמץ גדול.

"אבל, למה לא הגנת על עצמך? היית צריך." ניקו עצר לרגע. "אפילו אחרי ביאניקה אני עדיין... הכול מסובך. אין לי מה להפסיד בכול מקרה."

"אני לא בטוח שהבנתי הכול"

ניקו קמץ אגרופים. אפילו אחרי מותו, פרסי ג'קסון הצליח לעלות לו על העצבים.

"תענה על השאלה שלי ואני אענה על שלך."

"אמרתי לך. לא הייתי מרוכז. וגם, הם תקפו אותי מאחור. הייתי עסוק בלעזור לך."

"נגיד שענית. מה ההפך של שנאה?" שאל ניקו.

"אהבה!" פרסי עצר לרגע. "אה,"

"אה? כול מה שאני מקבל זה 'אה?"

"סליחה. אז אתה.... ואני..."

"כן."

"הבנתי למה אתה שונא אותי."

"אני לא שונא אותך!"

שתיקה קצרה נהייתה.

"אתה נשאר או שתיוולד מחדש?" שאל ניקו.

"נשאר. אני אחכה לאנבת'. יש לי את כול הזמן שבעולם."

"אתה כבר מת. אבל אתה עדיין חושב אליה...."

"ניקו-" דבריו של פרסי נקטעו כשהוא נעלם לרגע ואז הופיע.

"אין לי עוד הרבה זמן." אמר פרסי בבהילות, "אני רוצה שתבטיח לי דבר אחד."

"מה?"

"תשמור על עצמך."

"בסדר." דמותו של פרסי שוב נעלמה.

דמעה בודדת זלגה על לחיו של ניקו.

הוא חזר לאמצע המחנה. אנבת' עמדה שם, קוראת משהו.

"אנבת'?" היא סובבה אליו את ראשה. "כן?"

"אני ממש מצטער...."

"זה בסדר. זה לא באשמתך"

"הייתי רוצה להיות במקומו."

"אל תהיה טיפש."

"חוץ מי זה" המשיכה אנבת' והסתובבה "בשביל לעשות זאת, צריך להחזיר אותו חזרה."

ניקו קפא על מקומו.

להחזיר אותו. רק מי שרימה את המוות יכול להחליף איתו מקום. שזה אומר- הוא.

ניקו היה שקוע כול כך במחשבותיו, עד שלא שם לב שנתקל בג'ייסון.

"אאוץ'" ניקו התעלם.

"אני אחזיר אותו. אני רימיתי את המוות" הוא עמד להחזיר את פרסי ג'קסון. אבל המחיר היה כבד. הוא יצטרך  למות.

		הפרק הבא