אני וסלת'רין, טוב?

"ג'יימס, מה קרה?" שאל הארי בארשת חמימה כשבנו חזר הביתה סמוק לחיים ונרגש.

"כלום, אבא." הארי חייך. הוא ידע איך הרגיש אחרי זה, כג'יני הסכימה. ההרגשה היתה מחממת ונעימה.

הוא העדיף לזרום עם בנו ולא להעיק.

"אבא!" קולה של לילי נשמע מבעד למסדרון בקומה החמישית בביתם המפואר של משפחת פוטר, "כן, ליליונת שלי." 

"אבא!" לילי הגיחה מחדרה, מסרקת את שיערה הרטוב. "אל תקרא לי ככה."

"ונימפה יכולה לבוא איתנו לאלליפות הקווידיץ' היום בערב?"

לכמה שניות הארי בהה בה. "אה," אמר, "נימפדורה. הבת של טדי. מחר היא חוגגת שבע, לא?"

"שמונה, אבא," תקעה בו לילי מבט של בוז שובב. "טדי וויקטואר נוסעים למסעדה. נימפה אמורה להישאר עם משפחת לונגבוטוטם, אבל חנה תמיד מכריחה אותה לאכול תרד. היא יכולה לבוא אתנו??" הארי חייך בעצב, ולילי תקעה בו מבט מזהיר.

"היא כמעט כמו הבת שלך, אבא," אמרה. "כמו הנכדה שלי," אמר, "לחיוך שלך אי אפשר לסרב. תגידי לה שתביא כובע, שלא תצטנן."

"עכשיו אתה נשמע כמו סבתא!" פסקה לילי בחיוך.

הארי סקר את בתו. ילדה יפה. שיער ג'ינג'י חלק, עיניים ירוקות, גוף חטוב. היא לבשה ששמלה פרחונית ונעה נעלי עקב גבוהות בצבע ירוק, ועיפרון שחור הדגיש את עינייה.

"הארי... הארי!" נשמעה צעקה מלמטה. "מה, רון?" צעק הארי חזרה, מחוייך. "יוצאים? לילי צריכה להתעתק עם מישהו, לא?" "אני לא!" צרחה אליו לילי במקום הארי, וירדה על עקביה בזעף, לקומה ה... שלישית אולי?

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"וואו, המקום זה ע-נ-ק!" קרא ג'יימס. "פשוט בפעם האחרונה שהיינו פה, אתה ומארי הייתם בדייט." עקצה לילי, וג'יימס האדים.

"שתקי כבר!" הוא זעף ופנה לחפש את הוגו.

לילי התקדמה לכיוון הכניסה. הרבה אנשים חסמו את דרכה, כולם היו עם גלימות חורף כבדות. חופשת חג המולד הייתה זמן מצויין לבלות שנייה נוספת של חופש. כך חשבו כולם, לפחות.

"את נראית כמו פרח," שמעה לילי קול קר. "מי זה?" שאלה באינסטינקט.

"ילד חתיך," חייך הילד, והציג את עצמו. "מייק אביב. נעים לי מאד," הוא שלח את ידו ולילי לחצה אותה בהיסוס.

"א..אני לילי. אנחנו מכירים?" שאלה. ,עכשיו כן. רוצה לבוא אתי? אני הולך לאכול. מתאים לי בירצפת". "אהה, אין לי כסף." 

מלמלה.

"ג'נטלמן אמיתי דואג להכל," היא חשה את זרועו מתלפפת סביב צווארה, ולא הצליחה להתנגד. מצדה ראתה את רוז, שחייכה אליך בנועם. "לכי," לחשה.

		הפרק הבא