המשך לאמילי

ג'יימס התעורר מחלומו ובחן את סביבתו. ברגע שנזכר היכן הוא נמצא פנה להסתכל על חבריו הישנים.

לפתע הוא ראה את סיריוס קם ממיטתו בבהלה  תוך שהוא מביט בחלון שמעל מיטתו. ג'יימס מיהר להעמיד פני ישן.

הוא שמע את סיריוס רץ אל הדלת ויורד במדרגות אל חדר המועדון.  ג'יימס המשיך להקשיב לצעדיו עד שנמוגו.

ברגע שפסקו הצעדים ג'יימס קפץ ממיטתו, לקח את משקפיו ואת גלימת ההעלמות ורץ החוצה בעקבות סיריוס. הוא חיפש את סיריוס בפניות שעבר, עד שלבסוף הצליח למצוא את סיריוס בדיוק כשיצא למדשאות. הוא המשיך לרוץ אחריו. סיריוס התחיל להתקדם לכיוון היער האסור בעוד ג'יימס אחריו. הוא רץ לאורך קטע קצר כמטורף, ומידי פעם היה מציץ בין העצים. ג'יימס חשב שהוא מחפש משהו. לאחר דקה של חיפושים סיריוס נכנס ליער. ג'יימס עצר לקחת נשימה לפני שנכנס גם הוא. רק כשהיה מוסתר בין העצים ג'יימס הוריד את הגלימה ואת משקפיו, תלה אותם אל אחד מענפי העצים, שינה צורה ורץ לעומק היער אחרי סיריוס. הוא ידע שהאנשי זאב מסוכנים לו פחות בתור אייל.

סיריוס המשיך לרוץ לתוך היער בניסיון לאתר את האדם זאב ואת אמילי. עברה כבר בערך רבע שעה, ועדיין אין שום סימן למיקומם. סיריוס כמעט והתייאש. הוא השתנה חזרה לבן אדם, לא היה טעם להשאר ככלב במצבו הנוכחי. הוא גם ידע שריחו של אדם ימשוך את תשומת ליבם של אנשי הזאב, ואולי יביא אליו את אמילי. כשיבואו, אם יבואו, יוכל להשתנות חזרה. לאחר כמה דקות הו שמע משהו זז מאחוריו. לא היה שם איש. ליבו פעם  במהירות רבה.
הוא השתנה בחזרה, כך ראיתו תיהיה טובה יותר. וכך גם יהיה פחות פגיע מפני אנשי הזאב. שרביטו נשאר בחדרו בטירה. עכשיו הוא די הצתער על כך. הוא המשיך להסתובב סביב עצמו תוך שהוא חופש שיניים ללא שליטה. שוב הוא שמע צעדים, אבל הפעם מימינו ולא מאחוריו.הוא הסתובב בשנית אך עדיין לא היה שם איש.לפתע הוא ראה רגל עם פרסה נוחטת על הקרקע בשקט מופתי. הקאנטאורים. חשב לעצמו, בטח נכנסתי לשטח שלהם בלי לשים לב, הם לא יוהאבו את זה, אולי הם גם יכולים לדעת שאני אדם?!.הוא הרהר בזה מספר שניות תוך שהוא ממשיך להסתובב סביב עצמו. פתאום הוא שם לב למשהו מוזר. הוא הריח את האוויר כדי לוודא שיש סיבה אמיתית לחשדו. הוא גילה שבהחלט יש סיבה לחשדו.

לא היה באוויר ריח של קאנטאורים. זה היה משהו אחר. וכנראה שהיה לבד. הוא הריח את האוויר שוב, היה באוויר בהחלט ריח של חיה מסוימת. היה משהו מוכר בריח הזה, מוכר מאוד. אך באותו רגע סיריוס התקשה לחשוב מאיפה. פתאום הוא נזכר מאיפה הריח מוכר לו, והוא נרגע בתוך שניות. סיריוס השתנה חזרה. "זה בסדר ג'יימס, אתה יכול לצאת ראיתי אותך. ותודה רבה על הלחץ!" הוסיף בציניות האופינית לו. ג'יימס לא ענה. "חהחהחה... מצחיק מאוד! ג'יימס אני יודע שאתה שם, ראיתי אותך." סיריוס חיכה כמה דקות, אין קול ואין עונה. תחושת החוסר וודאות חזרה אליו בבת אחת. הוא הרגיש חסר הגנה, פגיע לחלוטין. הוא היה בטוח שהריח את ג'יימס. הוא לא האמין שמישהו יצליח לזייף את ריחו של ג'יימס. ובכלל, למה שמישהו ירצה לזייף את הריח של ג'יימס?! יותר מדי שאלות הציפו את ראשו של סיריוס. עד ששכח בלב איזה סכנה הוא נמצא. לפתע סיריוס שמע צרחה שבאה מכיוון אחר ביער."אמילי..." מלמל סיריוס  לעצמו,השתנה חזרה והתחיל לרוץ לכיוון שממנו נשמעה הצרחה. ולא השנה את ראשו לאחור. הוא התקשה לאתר את מקור הצרחה. לא היו שאריות ריח שהובילו לשם, וגם לא עקבות מספיק ברורות. סיריוס הסתמך על זכרונו בלבד, מאיזה כיוון באה הצרחה. אבל סיריוס לא התעמק בזה באותו רגע יותר מדי. הוא פשוט מיהר להגיע אל אמילי. כבר מזמן סיריוס איבד את דרכו, לא היה לו שום מושג היכן הוא נמצא. לאט לאט החל לחדור מאט אור מבין העצים. מה שאומר שסיריוס הגיע אל שולי היער בלי להרגיש בכך. ושהגיע הבוקר. סיריוס כבר היה תשוש. לאחר לילה שלם של חיפושים, הוא הפסיק לרוץ והלך לאיטו לכיוון המדשאות שנמצואות במרחק של כמה עצים בלבד מהנקודה שבה עמד סיריוס כרגע. למרות שהתקשה להשלים עם זה, סיריוס היה בטוח שאמילי עבודה. סיריוס הגיע אל קצה היער. הוא יצא החוצה בעוד הוא עוצם את עיניו, והתכונן לדרוך על הדשא הרך של מדשאות הוגוורטס, אך רגלו דרכה על אדמה קשה בלבד. לכח לו כמה שניות כדי להבין, הוא יצא מהצד השני של היער.

מקווה שאהבתם!!

סורי שלכח לי פול זמן להעלות..

פליז תגיבו ...

הפרק הקודם