החיים שלפני

"קדימה, ג'ק! בוא נלך לשחק!" קראה אחותו הקטנה, אנה.

ג'ק סחרר אותה באוויר, והיא צווחה באושר.

"קדימה ג'ק! בוא נשחק את המשחק!"

"מוכנה? אני הולך אחורה-"

"-ואני צריכה ללכת אליך בשלושה צעדים!" השלימה אנה את חוקי המשחק שלהם.

"שלוש, ארבע-" הוא הלך אחורה "ו-עכשיו!"

אנה קפצה לזרועותיו.

"הצלחתי! הצלחתי!" קרא באושר כשהוא לקח אותה על הידיים.

"רוצה ללכת לגלוש על האגם הקפוא בבחוץ?" שאל אותה, מוריד אותה לריצפה.

"כן! כן! תלמד אותי להחליק! אני כבר רוצה לעשות סיבובים! ולהחליק!" קראה באושר והחלה להחליק על הריצפה, מדמיינת שהיא האגם הקפוא.

"אז קדימה!" צהל, והביא את המחליקיים.

"את מרשה אמא? את מרשה?" התחננה אנה לאימה.

"בסדר." נכנעה האם, "אבל תזהרו, ג'ק. תבדוק עם האגם קפוא קודם."

"בסדר, אמא." הוא חיבק אותה.

"בואי נלך!" קרא אל אנה, המחליקיים על כתפו.

"כן!" אנה רצה קדימה.

"תזהרו!" קראה האם הדואגת, נופפה להם בידה.

"קדימה קדימה!" משכה אנה בידו אל האגם.

הם הלכו לאגם הקפוא. הוא היה במרחק דקות ספורות מביתם, והם הגיעו אליו במהרה.

"חכי רגע." הרגיע את אחותו המתלהבת, "אני צריך לקשור לך את השרוכים."

ידיו נעו בזריזות על המחליקיים, והוא סיים במהרה.

הוא העלה את אנה בזהירות על הקרח.

"מוכנה? קדימה!" הוא דחף אותה.

אנה צווחה באושר. "אני מחליקה! אני באמת, באמת, מחליקה!"

אושרה נמשך קצת מאוד זמן, כי היא נפלה שניה אחר כך.

היא נעמדה במהירות צורחת.

"ג'ק! ג'ק! אני מפחדת!"

סדקים התפשטו במהירות מבין רגליה.

"זה בסדר, אנה." הרגיע אותה, ומיהר להתייצב מולה, מתעלם מהסדקים תחת רגליו. "הכול בסדר. גם אני מפחד, טוב?"

"ג'ק! מה אני עושה? ג'ק!" היא החלה לבכות.

"תנשמי אנה. רוצה- רוצה שנשחק את המשחק? רוצה? אני ראשון מוכנה?"

חיוך התפשט על ניה של הילדה בת השש.

הוא הבחין בזווית עינו במקל ארוך.

"אחת, שתיים, שלוש!" הוא קפץ למקל מבלי שהסדקים יפערו תחת רגליו.

אנה צחקה.

"רואה? זה קל! עכשיו את."

הפחד התפשט על פניה.

"אחת," הוא תפס את המקל, "שתיים," הוא צעד לעברה. סדקים נפערו תחת רגליו שוב, "שלוש!" הוא תפס והשליך אותה רחוק עם המקל.

היא חייכה בהקלה.

"רואה? זה קל-"

הוא לא הספיק להמשיך את המשפט, ונפל אל תוך המים הקרים.

"ג'ק!!" הוא שמע את צרחתה של אנה.

איבריו היו כול כך כבדים. עפעפיו נעצמו.

"לפחות את בטוחה." לחש, כאילו לעצמו, רגע לפני שגופו פגע בקרקעית, ועיניו נעצמו בפעם האחרונה.

הם מצאו את גופו של ג'ק כמה ימים לאחר מיכן. ההלוויה היתה לאחר יום.

אנה, אחותו הקטנה, שאהבה אותו כול כך, נהפכה לילדה בישנית וחולנית.

כול לילה הייתה בוכה ליד החלון, מתפללת שיחזור.

אבל הוא לא חזר. ובאיזה שהוא מקום, היא הייתה מספיק גדולה כדי להבין, שהוא לא יחזור.

ג'ק, אחיה הגדול, לעולם לא ישוב אליה.

לעולם.

מה שהיא לא ידעה, הוא שג'ק ישוב. אומנם לא כאחיה, אבל הוא ישוב.

הוא ישוב כג'ק פרוסט, שומר האגדות.