לא כמו אבא- פיקצר

שם הפאנפיק: לא כמו אבא
שם הכותב: לידייז- לירז
דירוג: G
שיפ: OMC/OFC
ז'אנר: לא מוגדר
ויתור זכויות: סוזן קולינס 
אישור לביטוא עצמי.
קריאה מהנה :)  


ישבתי על קו החוף במחוז ארבע ובהיתי בגלים המתנפצים כאשר הם מגיעים לחוף, הכל היה נראה שלו כל כך, נראה כל כך מושלם. אך שום דבר לא הרגיש לי מושלם, הכל הרגיש לי כמו תערובת של רגשות, שבהם שלוט הכעס, הכעס על אבי. 
כולם הכירו אותי משום שהייתי הבן של פיניק, תמיד קראו לי ככה "הבן של". אבא שלי הקריב את חייו כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר, עתיד שבו נוכל לחיות ללא פחד, עתיד שבו לא נצטרך למות בשביל משחקים טיפשיים. 
כולם אומרים שאני דומה לאבא שלי, גם באופי וגם ביופי, שאני כריזמטי כמוהו, שאני מנהיג ושאני אעשה הכל למען חבריי, אבל אני יודע שהם טועים, אני בטוח בזה. אולי ביופי אנחנו דומים אבל מבפנים אני לעולם לא אהיה כמוהו.
אבא שלי הקריב על חייו למען כולם אבל השאיר את אמא שלי, את אשתו הטרייה, הוא השאיר אותה לבד. השאיר אותה במצב נפשי גרוע לטפל בילד כשהיא לא הייתה מסוגלת אפילו לטפל בעצמה. הוא השאיר אותי לבד, השאיר אותי לגדול בלי אבא, בלי משפחה אמתית. אני אוהב את אמא שלי ואני מעריך אותה יותר מכולם, אבל היא לא באמת גידלה אותי, היא לא הייתה מסוגלת, היא בעצמה הייתה צריכה עזרה נפשית ופיזית לכן אני נאלצתי לגדל את עצמי ואותה.
כולם מספרים שאבא שלי היה גיבור, כולם הכירו אותו וחשבו שהוא גיבור, רק אני חושב שהוא חסר אחריות. כולם מעריצים אותו ורק אני מתבייש לומר שהוא אבי. הוא לא היה צריך ללכת להילחם, אם הוא באמת היה אוהב את אשתו הוא היה נשאר איתה ומגן עליה, מגן עלי ומגדל אותי. אם הוא היה אוהב אותה הוא לא היה משאיר אותה לבד להתמודד עם ילד, הוא לא היה נותן לי לראות את אמא שלי עוברת התמוטטות עצבים פעם אחר פעם. ראיתי אותה נשברת שוב ושוב, בוכה ומתייסרת, מאחלת למותה. ידעתי שהיא נשארת בחיים רק בשביל דבר אחד, בשבילי. זאת הסיבה שלא עזבתי אותה, שנשארתי וטיפלתי בה כל הזמן הזה. שאספתי את שברי הזכוכיות של הכוסות שהייתה שוברת כאשר הייתה רואה אותי לבוש כמו אבי. שזרקתי את בקבוקי האלכוהול שהיו זרוקים בבית כדי שתפסיק להשתכר. את כל זה עשיתי משום שידעתי שאין לה דבר אחר מלבדי. 
כל יום שראיתי אותה כך התביישתי יותר באבי וכעסתי עליו יותר ויותר, בתוך תוכי נשבעתי שלעולם לא אהיה כמוהו, לעולם לא אעשה את אותן טעויות.
ידיים עדינות ליטפו את גבי בעדינות, מנסות להגיע את הכעס, להפסיק את העצב ולהבין את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי, ידיה הקטנות של עדני. אותה עדני שבזכותה הצלחתי להתמודד, שבזכותה לא נשברתי וברחתי, עדני שהגנה עלי ומנעה את התקפי הכעס שלי בכל פעם ששמעתי את שמו של אבי. עדני הארוסה שלי. "אני אוהב אותך." לחשתי לאוזנה וקרבתי אותה אלי בעדינות, שלוש המילים שלחשתי לה פעמים רבות, שלוש המילים שידעתי שישארו בתוכי לנצח, אותן מילים שידעתי שלא אומר סתם. אך למילים אלו היו משמעות גם בשבילי, כאשר אמרתי אותם ידעתי שלעולם לא אעזוב אותה, לעולם לא אהיה כמו אבי. 

אשמח לתגובות :)