חבר וחברה

"עד כמה שאני נהנה מהרגע הזה," גיחך רון. "אני באמת צריך ללכת."

הרמיוני חייכה. הוא התחיל ללכת עם הרמיוני לטירה.

"הארי, אתה לא בא?" שאלה הרמיוני.

"לא. אני אבוא אחר כך." אמר, ופניו עוד היו מועדות לאופק.

"בואי." אמר רון להרמיוני, והם המשיכו ללכת לכיוון הטירה, ועד שהארי לא יכל לראות אותם הוא התחיל לדבר.

"אז?" שאל אותה. 

"מה?" היא שאלה בחיוך. הוא שילב את ידו בידה, והיא נאנחה.

"אה."

"אנחנו צריכים לדבר." 

"זה נשמע כמו משהו שאני הייתי אומרת, רונלד." גיחכה הרמיוני, ורון צחק. שניהם התחילו לצחוק וצחוקם דעך לאט לאט.

"בסדר." אמרה הרמיוני ונשמה עמוק. "אתה מתחיל."

"זו הייתה חתיכת נשיקה." אמר רון והסמיק.

"וזה משהו שאתה בטוח שהיית אומר." התחמקה הרמיוני.

"אל תתחמקי, הרמיוני." חייך רון. "אנחנו צריכים לדבר על זה."

הרמיוני עצרה והסתכלה ישר בעיניו הכחולות של רון.

"זה לא חד פעמי, נכון?" לחשה.

"אני שמח שאת מבוהלת." הוא חייך.

"מה זה אמור להביע?" כעסה.

"שום דבר, שום דבר..." הוא גיחך בקושי. 

"אז, טכנית, מה אנחנו עכשיו?"

"חברים."

"היינו חברים." צחקה הרמיוני.

"חברים - חברים," אמר רון, ושניהם המשיכו ללכת. "חבר וחברה. את שמחה שזה ככה?"

"אתה נישקת אותי."

"לא, את נישקת אותי!"

"אני חושבת שההגדרה היא שההתנשקנו." הסמיקה הרמיוני. רון שילב את ידו בידה. היא תפסה בחולצתו ונישקה אותו בפיו. לשונו השתלבה בשלה, והוא נשך את שפתה התחתונה.

הם התנתקו והתנשמו.

"וואו." הוא פלט. ידיה של הרמיוני עדיין תפסו בחולצתו ושחררו מעט.

"אני לא יודעת מה להגיד." אמרה הרמיוני בפשטות. 

"גם אני," הוא חייך. הוא הרים את הרמיוני ונישק אותה שוב. כשהתנתק היא עדיין נשארה למעלה.

"אני חושב שאנחנו רשמית חבר וחברה." 

"גם אני. עכשיו, אתה יכול... להוריד אותי בבקשה?"

"ב-ברור..." גמגם. הרמיוני כרכה את זרועותיה סביב צווארו והוא הוריד אותה.

"אם לא היינו בדרך לטירה - "

"שלא תחשוב על זה אפילו." חייכה הרמיוני והם המשיכו ללכת לטירה.

"אז חשבתי על משהו אחר... מה יקרה עכשיו?"

"נחייה ונראה." גיחכה הרמיוני.

		הפרק הבא