עולם ומלואו

הוא הביט בשערו המתנופף לאחור, בעיניו האפורות שנחו בשלווה כשנשק לצווארו, בשפתיו הוורדרדות.

הארי מעולם לא היה כל כך מאושר.

דראקו מאלפוי היה כל דבר שהארי אי פעם רצה, ואפילו יותר.

שלוש שנים הוא לא אמר מילה. שלוש שנים שבהן צפה בו מתנשק עם בנות, חולק איתן את ליבו. שלוש שנים של סבל.

הוא נזכר בפגישתם הראשונה - פיקניק ליד האגם.

שניהם לא דיברו הרבה, רק נהנו מהעובדה שמישהו יושב לידם. הארי נזכר שהיא צריך לאחוז באדמה בחוזקה כדי לא להתנפל על אהובו.

הוא חייך בהנאה כשדראקו הדביק נשיקה לוהטת על שפתיו.

הוא פשט את חולצתו של דראקו, ודראקו את חולצתו של הארי. 

הם התנשקו בלהט ללא חולצות.

לפתע, דראקו נסג מעט. הוא הביט בהארי במבט מתנצל.

״זה בסדר.״ הארי מלמל בחיוך, ומשך את דראקו לכיוונו.

דראקו הניח את ראשו בחיקו של הארי ועצם את עיניו. 

הוא חשב על הזמן הרב שלקח לו כדי להשלים עם מי שהוא, וכדי לקבל את העובדה שהוא מאוהב באויבו משכבר הימים.

שניהם ישבו על הספה בביתו של הארי בכיכר גרימולד מס׳ 12. אף אחד מהם לא אמר מילה. בדיוק כמו בפיקניק ליד האגם, שניהם פשוט נהנו זה מחברתו של זה. 

רוב חבריהם מהוגוורטס כבר קיבלו את הבשורה, חלק מהם עדיין עיכל.

הרבה חברים מהעבר ניתקו קשר עם שניהם לאחר שגילו שהם יחד: פנסי עזבה את דראקו, היא הרגישה נבגדת לאחר שגילתה שדראקו שיקר בנוגע לרגשותיו כלפיה במשך כל השנים. רון הפסיק לדבר עם הארי, מאחר שלא היה מסוגל לחיות עם העובדה שחברו הטוב יוצא עם אויבו הגדול מכולם.

אבל להארי ודראקו זה לא היה אכפת. כל עוד היה להם אחד את השני, הם היו מאושרים.

הם לא ידעו זאת, אך בעוד עשר שנים מאותו רגע, הם יעמדו בתחנת הרכבת קינגס קרוס, ברציף תשע ושלושה רבעים, בדיוק כמו בשנתם הראשונה בהוגוורטס, וינופפו לילדם הקטן, בעודו נוסע למקום שישנה את חייו.