מלחמת החכמולוגיות

היי לכם.

הפאנפיק הזה הוא רעיון שלי ושל דרדר, חברתי הטובה שכותבת יחד איתי את פגישת מחזור.

אישית, אני מתה עליו. ברצינות, אנחנו בונות על הפיק הזה כבר חודשים.

זה לא יהיה ארוך במיוחד, גג שישה פרקים כולל אחרית דבר. לא חושבת שנגיע לכל כך הרבה.
בכל מקרה, תגובות יתקבלו בברכה.

והכי חשוב - כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג ולריק ריירדן.

אוהבת, אלבטראוז.

"אמת או חובה?" שאל רון במבט מאתגר.

"אמת," פסקה הרמיוני.

הם היו בחדר הנחיצות, חוגגים את תחילת השנה ביחד. לא סתם שנה, השנה הראשונה שלהם כתלמידים נורמאליים שלא נרדפים על ידי איזה אדון אופל. אחרי שוולדמורט הובס, כל שנותר להם לעשות זה לבוא שוב להוגוורטס ולהשלים את השנה החסרה שלהם. 

אז עוד ביום הראשון של הלימודים הם עשו מסיבה, אליה הוזמנו כל תלמידי השנה השביעית ותלמידי השנה השמינית. (הארי, רון, הרמיוני, נוויל...)

וזאת היתה מסיבה מעולה, משחררת מכל הפחדים שהיו בשנה האחרונה. כולם רקדו, השתוללו, זללו...

לבסוף, אחרי שלוש שעות מהנות במיוחד, כולם התאספו למשחק אמת או חובה.

"קדימה, תשאל," אמרה הרמיוני באומץ.

"טוב..." רון הביט ביושבים סביב, כאילו יתנו לו רעיון לשאלה. לונה, הארי וג'יני שישבו צמודים אחד לשניה, נוויל, דין, שיימוס, פדמה ופרוואטי, לבנדר... כולם הביטו ברון ובהרמיוני בציפייה.

לפתע רון הרים את עיניו אליה, ושאל את השאלה שהכי פחות ציפתה לשמוע:

"מתי הייתה הנשיקה הראשונה שלך?"

הרמיוני נשכה את שפתה. רון הסתכל עליה במבט מרוכז, מתוח מעט. היא ידעה מה הוא רוצה לשמוע - שהוא האהבה האמיתית הראשונה שלה. וזאת הייתה האמת. אבל הנשיקה הראשונה...

"הרמיוני?" הארי הביט בה בשאלה. היא היססה.

ג'יני מירפקה אותה, מרימה אליה גבות בתמיהה.

בסופו של דבר הרמיוני נכנעה. 

"בכיתה ב'."

לרגע אחד, שתיקה.

"מה?"

רון נראה כאילו הוא עומד להתעלף. כולם הביטו בה בהלם, בפיות פעורים.

היא הבינה מה עובר להם בראש כרגע. 'איך זה יכול להיות שהרמיוני, זאת שלא מפסיקה ללמוד לרגע, התנשקה בפעם הראשונה בכיתה ב'?!'

"אני יודעת, אני יודעת, זה לא הגיוני שההנשיקה הראשונה שלי הייתה בגיל שבע. או שכל מישהו אחר יעשה את זה בגיל כל כך מוקדם. אבל זה לא מה שאתם חושבים."

רון הביט בה בתרעומת.

"אז מה קרה?" שאל הארי בסקרנות.

"זה לא כמו שזה נראה," הבטיחה הרמיוני. "זה... טוב, זה היה חלק מהתערבות, ו... אוף, אני לא רוצה לדבר על זה. פשוט תשכחו מזה ו-"

"מה?" שאל רון. "זה היה חלק מהתערבות? איזה התערבות?"

"רון, אני לא רוצה לדבר על זה. בואו פשוט נמשיך," אמרה הרמיוני במתח.

"נו, הרמיוני!" קראה לבנדר בערמומיות. "את חייבת לספר לנו עכשיו, אחרי שגילית. קדימה, שפכי הכל!"

הרמיוני הביטה בה בעיניים מצומצמות. "אני לא רוצה לדבר על זה, לבנדר. תיאלצו להתמודד עם המתח."

"הרמיוני," אמר רון בקול קודר. "תספרי לי."

"בפעם אחרת, רון," הרמיוני כמעט התחננה.

"ספרי כבר!"

"כן, הרמיוני."

"שתפי אותנו!"

כולם תקפו אותה מכל עבר.

"היי, היי, תשתקו כבר!" התפרצה ג'יני. היא הסתובבה להרמיוני. "הרמיוני, בבקשה, תרגיעי את אח שלי ותספרי מה קרה. זה בכל מקרה לא יישאר סוד לתמיד, את יודעת את זה."

הרמיוני שקלה את זה לרגע. נכון, אחרי שגילתה את הפרט הקטן הזה היא ידעה שהסיפור המלא לא יישאר סודי לעוד הרבה זמן. אבל לספר את זה פה מול כולם... היא לא חשבה שככה היא רוצה לדבר על זה עם רון.

"הרמיוני," הוא אמר בתחינה.

היא נאנחה.

"טוב, בסדר. אני אספר." כמה חייכו בשביעות רצון. "הכל התחיל לפני אחת עשרה שנים, כשהייתי בת שבע."

היה מוזר לדבר על זה ככה, מול כולם. היה עוד יותר מוזר לנסות להיזכר בימים האלה, אותם היא השתדלה להדחיק. 'מי יודע,' חשבה לעצמה בציניות. 'אולי עוד אצא מהחדר הזה בהרגשה שלמה, משוחררת.'

והסיפור התחיל לזרום מפיה, תוך כדי שהיא נזכרת בילדה שגרמה לנשיקה הזאת מההתחלה, הילדה שהרמיוני לא חשבה עליה כבר שנים.

הילדה אותה ניסתה לשכוח.

שמה של אותה ילדה היה אנבת' צ'ייס.

		הפרק הבא