הגריף, הגרגול ובית עוף החול

הפרק שלך

פרק 1-חלק ב'

"אז בתחלודה לא קנתה שום גמדון" אמרה הגברת גרבל ואחר התכופפה להביט בעיניים הגדולות והירוקות שבערו מולה בלהבות האש הקסומה.

"גבירתילי לא יכול יכולה לעשות לקיצ'ר כלום" אמר הגמדון.”אניני שייך למשפחת בלק".

"למה אתה מתכוון" שאלה אליסה ואחר מספר רגעים הבינה את כוונתו.”אני לא אעשה לך כלום" אמרה "אתה לא צריך לדאוג יותר מידי".

"וזה כי את לא יכול יכולה".

"אתה חצוף,אתה יודע את זה".

"קיצ'ר יודע,חצוף מחופץ אני,גבירתילי אומרת לקיצ'ר את זה תמימיד".

"והיכן גבירתילי...זאת אומרת הגברת,גברת בלק" שאלה גברת גרבל.

"הלוך הלכה,אמרתיתי זאת כבר".

"אתה צודק" אמרה אליסה ואחר קמצה את שפתיה בניסיון לחשוב על שאלה נוספת שדרכה אולי תוכל להבין להיכן הלכה הגברת בגשוט עם הגברת בלק.

"והאם הגברת בגשוט השאירה לך מסר בשבילי".

"לא גבירתילי" אמר הגמדון וצחק "שום מסר גבריתילי,גברת בגשושוט לא השאירה שומומון של מסר".

"יכול להיות שהיא הלכה לספרייה או משהו,אולי למשרד הקסמים" אמרה גברת גרבל לגמדון בנחת בניסיון להתחבב עליו.”אתה יודע,או שלא" אמרה "אבל הגברת בגשוט התחילה לכתוב ספרי לימוד על ההיסטוריה של הקסם,משהו משעמם מאוד,לא כדאי לך לקרוא את זה..."

"קיצ'ר לא קורא ספרים" אמר הגמדון.

"מזלך" אמרה אליסה והתעלמה מהתפרצותו של הגמדון ואחר המשיכה בדבריה."למזלי אני למדתי משהו אחר,נראה לי שקראו לזה "הביצה ועוף החול" או "מה קדם למה" או משהו דומה אני לא כל כך זוכרת,אתה יודע עברו שנים מאז שלמדתי את החומר המשעמם הזה,אבל הוא עדיין אצלי היכן שהוא בעליית הגג".

"לגבירתילי יש עליית גג" שאל הגמדון ולפתע עיניו בהקו.

"יש לי עליית גג" אמרה גברת גרבל והתחילה לחשוב ברצינות על גמדון בית לעצמה.”למה אתה שואל קיצ'ר".

"קיצ'ר חבוב מחבב עליות גג גבירתילי".

"אתה יכול לבוא לבקר אצלי עכשיו,אם אתה רוצה" אמרה אליסה והביטה בגמדון שמחק במהירות את החיוך מפניו.

"גבירתילי לא כנוס תיכנס לבית בגשוטוט,אני יודע שגביריתלי רוצה גונב גנב ,אני שמור ישמר אותך מכאן".

"גברת בגשוט היא ידידה שלי ואני לא מתכוונת לגנוב ממנה דבר,אין לי צורך לגנוב ממנה משהו".

"קיצ'ר הולך" אמר הגמדון והכניס את ראשו לתחתית האח בחזרה.

"חכה" אמרה גברת גרבל "לפחות תמסור לגברת בגשוט שחיפשתי אותה".

"מסור אמסור גבירתילי" אמר הגמדון בית בפנים חמוצות "גמדון בית חיוב חייב לעשות דברימים שכאלו" הוסיף ואחר נעלם מהאח בעננת אבק קטנה.

זה היה מוזר,חשבה הגברת גרבל והלכה להתיישב שוב בכורסה הפרחונית שלה.אך כשהתיישבה מלוא קומתה משהו התחככך בגופה והיא נזכרה כי הבקבוקון עם זיכרונו של האיש שגרם לה לנפץ את דלת ביתה לשבבים קטנים עדיין נמצא בכיס הכותונת שלה.

אליסה קמה ממקומה ושלפה את השרביט שהיה טמון בכיס מיוחד שתפרה בתוך שרוול זרועה השמאלית.”אציו מטאטא" אמרה בקול צרוד ואחר הביטה כיצד דלתות המזווה הגדול שבמטבח הבית שלה נפתחו בקול תרועה חזק ומתוכם יצא בטיסה מטאטא שחור דק בעל זרדים לבנים.כשהגיע עצר הוא בתנועה עדינה סמוך אליה.לאחר בכן הרימה גברת גרבל רגל אחת ודילגה מעל המטאטא.ריפוד המושב שקנתה היה חדש,חדש מאוד.הגיע אליה רק מלפני שבועיים מחברת נימבוס העתיקה ואושר במכון התקנים של הקוסמים.הכיסא היה כל כך גנוז שאליסה כמעט והתיישבה עליו בצורה לא נכונה.

לאחר שהתיישבה כראוי על מושב המטאטא,רקעה אליסה ברגליה על רצפת העץ של סלון ביתה,ואחר מספר רגעים כבר ריחפה באוויר בעזרת מטאטא הנימבוס גרסת זרובבל.

גברת גרבל כיוונה את ראש המטאטא אל מסדרון ביתה ואחר,כשהגיעה אל גרם המדרגות הארוך כיוונה אותו כלפי מעלה.הרוח שליטפה את פניה בשעת התעופה הקצרה הגיע מן החלון שהיה תדיר פתוח בחדר עליית הגג,על אף שהיה ממש קטן כגודל המחבת המרובע שלה,אותו חלון היה מושפע מסוג של קסם ישן ותמיד שלח רוח קלה ונעימה פנימה.

בחבטה רעשנית הניחה הגברת גרבל את זוג רגליה החולות על רצפת החדר העליון ביותר שבביתה ואחר השעינה את מטאטא הזרדים על אחד הקירות האפורים.כשסיימה מעשה זה,שבה לשלוף את שרביט האורן מהכיס הפנימי שבשרוול זרועה ושלחה לחש לעבר הקיר שהיה מכוסה בשטיח שנתלה עליו בקסם קיבעון.השטיח סטה מעט שמאלה מהמקום בו היה תלוי וחשף פתח דלת שהייתה מוסתרת מאחוריו,נפנוף נוסף ודלת העץ חרקה על ציריה החלודים ואפשרה לגברת גרבל לעבור דרכה.

"אך,הזיכרונות...” התמוגגה הגברת גרבל מאושר ושלפה את בקבוק הזכוכית הזעיר מכיס הכותונת שלה והרימה אותו למול עיניה."לומוס" לחשה והביטה בחוט הכסוף שהיה כבר מספיק עבה בשבילה.היא פתחה את פקק השעם שלו והתקרבה אל הארון הרחב שכיסה שלושה מקירות החדר האפלולי,ובעזרת אבוקת האור הקטנה שהפיץ קצה שרביטה מצאה את הקערה בעלת החומר הגלי שהיה טמון בתוכה.

אליסה הניחה את הבקבוק הזכוכית על השולחן לצד ההגיגית,ולאחר מכן שלפה מן המגירה החבויה תחת דלפק השולחן מדבקה לבנה,ועט נוצה.

"זיכרונו של קראנץ'...” דובבה עצמה הגברת גרבל בשעה שכתבה את המילים על המדבקה ואחר הצמידה אותה אל בקבוק הזכוכית.

"ועכשיו לרגע האמת...” היא שלחה את ידה ולקחה את הבקבוק,הרימה אותו מעל לקערה ואחר מזגה את תוכנו פנימה.החומר התערבל סביב עצמו בתנועה גסה שנגרמה בשל העובדה שזיכרונו של מוגל הוכנס לתוכו.אך לאחר מספר רגעים שקט החומר ויצר חדר משרדי בתחתית הקערה ואפשר לגברת גרבל להביט עליו מכל הכיוונים האפשריים.אליסה הביטה בשקט בחדר המשרדי,וכשראתה כי האנשים שבו התחילו לדבר,טבלה את פניה בתוך החומר הגלי וללא שום רעש נעמדה על רצפת החדר בתנועת ריחוף מסורתית שסיגלה לעצמה במשך השנים.

"אז הבית שבגודריק...” אמר הגבר שעל בית החזה שלו היה תג שם ובו כתוב רופט "מה בנוגע אליו".

"עדיין אין כל חדש...היא עדיין חיה" אליסה הביטה בגבר השני שבחדר וזיהתה אותו כזה שגרם לה לנפץ את דלת הבית שלה למחטים.

"אתה יודע...” שב רופט לדבר לאחר שתיקה של מספר שניות.”לפעמים אני מנסה להבין מה יש לאנשים האלו...לפריקים בעלי הגלימות המוזרות,הארוכות,לחפש במקום כל כך לא עירוני...אחרי הכל נראה שהם חברי להקה עם יותר מידי אנשים".

"אני לא חושב שהם להקה" אמר קראנץ'.

"אז מה הם".

"אני חושב שהם להקת טרור שרוצה להוציא להורג את העם האנגלי... או אולי להביא לקריסת הממלכה".

"אתה חושב באופן יותר מידי מוגזם קראנצ'י".

"אם אתה אומר כך,בוס" אמר קראנץ' וניגב את הזיעה מפניו בעזרת ממחטה בעלת משבצות ירוקות.

"בכל אופן" חזר רופט לדבר בקול הצרוד שלו ושלח יד אל חפיסת סיגריות "אני רוצה שעד אחר הצהריים יהיה לך תשובה יותר מפורטת בשבילי,אחרי הכל לא לחינם הקמנו את בית האבות "הזקנים".

"הזקנים קם לשם זה", תמה קראנץ'.

"בוודאי שכן".

הפרק הקודם