"ארגוס!" קולה הגבוה של סטולינה פילץ' הגיע עד הקומה השלישית בבית המפואר. ארגוס התעלם מקריאתה של אימ והמשיך לקרוא את הספר שאחז בידו. "בוא," צעקה סטולינה, הפעם חזק יותר. "אנחנו צריכים ללכת לקדוש מנגו!" "אה, נכון." נזכר ארגוס וירד במהירות במדרגות. הוא פגש באימו, מכשפה גבוהה ונאה. פניה היו מאופרות, והיא לבשה גלימה צמודה שהבליטה את גיזרתה. "בוא, ארגוס. יש לנו פגישה. צריך לבדוק את כוחות הקסם שלך. מובן שיש לך, אבל מה לעשות - חייבים. אפילו לבן של שרת הקסמים לא נותנים שחרור מזה!" "חייבים לעשות את הבדיקה הזו כדי ללמוד בהוגוורטס?" שאל ארגוס. "כן, אתה מבין, הם חייבים לוודא שאתה לא סקיב. אבל רק אחד לחמישים יוצא סקיב. אין סיכוי שאתה, בן למכשפה טהורת דם, שרת הקסמים, תצא סקיב." "אמממ..." המהם ארגוס, וידו בחשה בשיערו. "אמא, איך נגיע?" "בפלו, כמובן." אמרה סטולינה בקוצר רוח. היא נתנה לו יד. "היכנס ראשון. אתה יודע איך מפעילים את זה, נכון?" היא אמרה. "כן." אמר ארגוס, אף על פי שהבעה חוששת הייתה נסוכה על פניו. זו הייתה הפעם הראשונה. סטולינה הושיטה לו קופסא מלאה באבקה ירוקה נוצצת. ארגוס לקח חופן מן האבקה וזרק אותה לתוך האח הבוערת, הלהבות הפכו ירוקות. ארגוס נכנס לאש. "בית החולים על שם הקדוש מנגו!" הוא קרא. האח כמו שאבה אותו לתוכה, הוא הרגיש חמימות מסחררת עד שפגע בכוח בקרקע קשה וקרירה. הוא עמד בחדר גדול, ככל הנראה קומת הכניסה של בית החולים. לאחר כמה שניות אימו הופיעה באח, יחד איתה שני שומרי ראש. "כבוד שרת הקסמים, מה שלומך?" התחנפה המזכירה שישבה ליד השולחן הראשי. אך גברת פילץ' הייתה קרירה, כהרגלה. "קבעתי לבן שלי פגישה עכשיו עם מר קאקי. הוא אמור לבדוק האם ארגוס יכול להצטרף להוגוורטס. אם יש לו יכולות קסמים, את יודעת." "איך לבן של אישה בעלת כוח כמוך לא יהיו כוחות קסמים?" השתוממה המזכירה, "לדעתי אין כלל צורך בבדיקה." "לאן ללכת?" שאלה גברת פילץ' בקוצר רוח. "אממ... קומה שלישית, מחלקת הקסמים, משרדו של מר קאקי. הוא מחכה לך עכשיו?" "אני מקווה."אמרה גברת פילץ', מרימה את אפה המחודד. "אני מקווה שאצליח להידחף איכשהו לפני כן." היא לקחה את ידו של ארגוס וצעדה לכיוון המעליות יחד עם שומרי הראש. "זה מקום גדול ויפה." אמר ארגוס, שביקר שם בפעם הראשונה. "נו, משרד הקסמים משקיע." חייכה גברת פילץ'. הם נכנסו לתוך המעלית, תוך כדי שגברת פילץ' לוחצת על הכפתור כמה פעמים, חזק וחזק יותר. "נו כבר!" לבסוף המעלית נעצרה בקומה שלוש, והם ירדו. "הנה המשרד." גברת פילץ' הצביעה באצבעה הדקיקה והלבנה. "בואו." אמרה לשומרי הראש. "מר קאקי באמצע טיפול עכשיו." אמרה המזכירה שלו, שאפילו לא הרימה את ראשה מעל ערימה ענקית של ניירות. "הוא לא יכול להפסיק את הטיפול שלו לכמה דקות בשבילי?!" התרגזה גברת פילץ'. "אם כל אחד היה נוהג כך, הטיפולים היו נקטעים כל הזמן." המזכירה הרימה את ראשה, ורק אז קלטה מי היא העומדת מולה. "אוי, כ...כבוד השרה... אני הייתי קצת עסוקה, לא שמתי לב ש..." פלטה המזכירה בגמגום קל. "תדאגי לזה שאני אוכל לפגוש אותו בדקות הקרובות." אמרה גברת פילץ', כמעט היה אפשר להצטנן מהקור שבקולה. "אממ..." המזכירה בלעה את רוקה "כן, כמובן!" המזכירה נכנסה לחדר של המרפא. היא יצאה דקות ספורות לאחר מכן. "בעוד חמש דקות מר קאקי יהיה פנוי." גברת פילץ' הנהנה והתיישבה על כסאות ההמתנה. ארגוס נשאר לעמוד. "נו ארגוס, מתרגש? סוף- סוף יוודאו שאתה קוסם, ואז תוכל בעוד ארבע שנים ללמוד בהוגוורטס." "למה הלימודים שם מתחילים כל כך מאוחר?" ארגוס עיקם את אפו, "אני רוצה שכבר יתחילו, שמעתי שאצל המוגלגים מתחילים ללמוד בגיל שש..." "אז בוא נחקה אתהמוגלגים בכל דבר." לגלגה גברת פילץ', "גיל אחת עשרה הוא גיל מצוין להתחיל ללמוד, כשאני התחלתי ללמוד..." אך את המשפט שלה קטעה צעקה של המזכירה. "גברת פילץ', מר קאקי מחכה לך ולבן שלך." "חכו בחוץ." אמרה גברת פילץ' לשומרי הראש. הם נכנסו למשרד של מר קאקי. המשרד היה מרווח, הקירות לבנים מאוד ועל הקירות היו כל מיני תמונות מעניינות. ארגוס הביט בהן בסקרנות. "בסדר," קרא מר קאקי, "סוף - סוף אני זוכה לפגוש את אדון פילץ' הצעיר. עכשיו אני אעשה לך את הבדיקה שלי שתוודא שאתה קוסם. אל תדאג," אמר משהבחין בהבעה החוששת על פניו של ארגוס. "הבדיקה לא תכאב." ארגוס נע באי נוחות על כיסאו. "קום." הורה מר קאקי,וארגוס קם. מר קאקי החל למדוד את מידותיו של ארגוס. אחרי זה הוא שלף את שרביטו, מילמל משהו ואור כחול בקע מן השרביט. הוא העביר את האור לאורך כל גופו של ארגוס. ארגוס חש קצת לא נעים, אבל התגבר. מר קאקי לקח את השרביט, הניח אותו בתוך מן מכונה גדולה ולחץ על הכפתור. המכונה השמיעה רעש צורם למשך כחצי דקה ולאחר מכן נדמה. מר קאקי הביט בצג של המכונה בפנים רציניות במיוחד. "אני רוצה לדבר רגע עם אמא לבד." אמר מר קאקי. ארגוס ידע שהתרחש משהו לא טוב. 'מה קורה כאן?' הוא חשב, 'מדוע המרפא לא מכריז בשמחה על התוצאות?' ארגוס יצא מהחדר. לאחר כמה דקות שמע את צווחותיה של אימו. "לא! זה לא הגיוני, חלה כאן טעות... זה בטוח..." "גברת פילץ', אני נורא מצטער. זו בטח אי נעימות גדולה בשבילך, בתור שרת קסמים, אבל אין מה לעשות בעניין. עכשיו הקשיבי לי. אם את רוצה לעשות את הטוב עבור הבן שלך, שלחי אותו לבית ספר של מוגלגים." "אני לא מאמינה שארגוס שלי הוא סקיב!" ----------------------------------------------------------------------------------------- אברקסס מאלפוי עמד מולו, פניו החיוורות לועגות לו. זה היה חסר תקדים. מאלפוי בדרך כלל לא העז ללעוג לו לפני כולם, הרי ארגוס היה בן של שרת הקסמים. אבל אחרי מה שמאלפוי גילה, הוא ילעג לו לפני כולם. ועוד איך. "נו, פילץ'. שמעתי שיש לך יכולות קסם כבירות." אמר מאלפוי בלעג. ארגוס שתק. "מממ... מה אמאל'ה אמרה אחרי שראתה שארגוס שלה סקיב? בטח תכריח מישהו ממשרד הקסמים שיחליף לה את הבן, היא מתביישת." גיחך מאלפוי. "לפחות לי יש אמא מכובדת!" ירה ארגוס בחזרה. "אל תנסה לרדת על המשפחה שלי, פילץ'. אנחנו דורות של טוהר דם, וגם כמות אדירה של זהב מפוצצת את כספתינו בגרינגוטס." "גם אני טהור דם!" ירה פילץ'. "אבל סקיב," אמר מאלפוי, כאילו זה מה שקובע. "עדיף כבר להיות בוצדם. או שלא, לך בכל זאת יש משפחה נורמלית, לא זוהמה כמו של הבוצדמים. אבל מן הסתם ילדיך יהיו מוגלגים, כי איזו קוסמת תתחתן איתך?" ארגוס רק שתק. ----------------------------------------------------------------------------------------- "זה רק קצת בוץ!" "בשבילך זה קצת בוץ, בשבילי זה עוד שעה של קרצוף!" אמר פילץ' בזעם. הוא גרר את התלמיד הסורר למשרדו ופתח את המגירה שלו, בה יש את כל דו"חות העונש הריקים. "שם... פשע... עונש מומלץ... אוף, אני כבר שנים מנסה לשכנע את דמבלדור לתת לי להצליף בכם. אם הייתם יודעים שאני יכול להכות אתכם עד זוב דם, לא הייתם מעזים להשליך פצצות סירחון במסדרונות... אתם יוצורים מגעילים ומבחילים, כל התלמידים פה בהוגוורטס." התלמיד הסתכל בו בשנאה. במעמקי ליבו, מאחורי כל הכעס, פילץ' נאנח בעצב. הם לא היו מעולם במצב שלו. הם לא סקיבים. הם לא צריכים להתמודד מול כל זה. הוא עוד זכר את ההקנטות של אברקסס מאלפוי. הוא מת לפני זמן מה מאבעבועות דרקון, תודה לאל. הוא לא היה המקניט היחיד, כל חייו הוא נתקל במקניטים. כמעט כל חייו יתום מאב. אימו מתה גם היא בגיל צעיר יחסית, כך שכבר חלף המיתוס של "הילד הסקיב של שרת הקסמים." עכשיו המיתוס הוא"הסקיב שלא שווה גוז." 'אם הם היו במצב שלי, הם לא היו נוהגים כך.' הרהר פילץ'. הוא התנער, וכתב על הנייר את עונשו של התלמיד.
|
|
|
|
|
|
|