כשהעולם מתחיל להשתגע

הפאנפיק הראשון שלי כאן, מקווה שתאהבו. ההמשכים יתפרסו אם יהיה מי שיבקש, תגובה אחת ואני אמשיך, רק לדעת שיש בכלל מי שקורא. זה פרולוג, אז הוא לא סופר מעניין וגם קצר, והחל מהפרק הבא תהיה יותר עלילה ועניין. 
אני אשתדל לעדכן במהירות האפשרית, ומקווה לפרסם לפחות פרק בשבוע.
ועכשיו דיי לחפירות, בואו נתחיל!

מעונות סלית'רין של בני השנה השביעית מעולם לא היו רועשים יותר. או מבולגנים יותר. אפשר היה לחשוב שחבורת קנטאורים פצחה שם במלחמה, ואז דחפה אל המקום חבורת בני נוער שיכורים לעייפה והאשימה אותם בבלגן. רק חצי מהמחשבה הזו היה נכון, וזה היה החצי של בני הנוער כמובן. ליל הילולות בסוף השבוע, הזמן המושלם להשתכר בו כיוון שלפניהם עמד יום שלם להתאושש מההנגאובר ולהשלים את שעות השינה של הלילה הלבן שכבר היה בתחילת דרכו. כמעט חצות והם כבר הספיקו ליצור כמות בלתי אפשרית של בלגן במעונות אחרי כמה וכמה משימות מטופשות או נועזות להחריד, תלוי את מי שואלים. ועכשיו כשהיו חצי סחרחרים וחיוכים נבזיים של משימות מתהוות מרוחים על פניהם, היה הזמן להתקדם שלב. הגיע הזמן לצאת אל הטירה הגדולה. יש הרבה חדרי שינה של בנות ומשרדי מורים שמהם אפשר לגנוב פריטים מעניינים, וכמובן הרבה מאוד מרדפים שאפשר לשלוח אליהם את פילץ' הזקן. "זביני!" קרא מאלפוי, עומד מתנודד על מיטתו והבקבוק בידו. "אני מאתגר אותך!" 
אף אחד מהם לא באמת ידע למה הם עושים את זה, פשוט כמות הבקבוקים המוחרמים באחד הארונות של פילץ' הייתה מדהימה, וחבל לתת להם פשוט לשבת שם. חוץ מזה, מזמן הם לא נהנו ככה. "דבר מאלפוי!" ענה לו בלייז בקריאה ממקומו על רצפת החדר, שעון על קיר המעונות הירוק וחלק מהמעגל של שאר בני גילו הסלית'רינים. 
"בלייז זביני, עליך להביא לנו את הפריט העסיסי ביותר שתמצא במשרד של..." הוא העביר את מבטו חורש הרעות על כל יושבי החדר. דראקו מאלפוי שיכור היה עוד יותר יצירתית מדראקו מאלפוי פיכח. "מקוגנגל." 
כמה התנשפויות של צחוק וכמה של תדהמה נשמעו ברחבי החדר. "מה שתגיד מאלפוי, היכונו להיות נדהמים." נופף בידו בהבטחה, ודראקו קפץ מהמיטה כדי להעביר לו את הבקבוק. בלייז לגם לגימה צורבת אחת, העביר לזה שישב לידו את הבקבוק, וקם ממקומו. הוא הצדיע לחבריו ויצא מהחדר, מתנודד במורד המדרגות אל חדר המועדון, וכושל אל מחוץ לחור התמונה אל תוך מסדרון אפל בקומת המרתפים של הוגוורטס. הוא שלף את שרביטו ומלמל "לומוס" בכדי להאיר את דרכו. הוא התנודד במסדרונות הטירה, מדי פעם נופל על אחד הקירות ומעיר איזה תמונה מסכנה שמיד נזפה בו או העירה לו על שיכרותו. אחת מהן שאלה אותו באיזה בית החברה הממתינה שלו. הוא התעלם מהתמונה הזאת בצחקוק והמשיך בדרכו אל משרדו של פרופסור מקגונגל. 
בסופו של דבר הוא מצא את עצמו עומד לפני הפסל הענק, זה שהסתובב רק למשמע הסיסמא הנכונה למשרד המנהלת. "קלי קלות." הוא גיחך וזרק "סוכריות ברטי בוטס בטעם דלעת," אל הפסל שמיד הסתובב וגילה לפניו גרם מדרגות. מקגונגל נתנה לדראקו את הסיסמא לא מזמן כיוון שבא אליו לנזיפה, ומובן שהבלונדיני המדובר סיפר לכל מי שרק רצה לדעת את הסיסמא. הוא החל מטפס במעלה המדרגות, עד שהגיע למשרד המנהלת. התמונות על הקיר נמנמו, ושידות על שידות של מגירות רק קראו לו לחטט בהן. הוא ניגש אל השידה הראשונה, והחל פותח מגירות ומפשפש בתוכנן בחיפוש אחר משהו מעניין. בינתיים כל מה שמצא היה מהדקי ניירות וכמה מבחנים לבדיקה. ה'טוב' שלו בשינוי צורה היה שם גם כן. הוא פתח מגירה אחר מגירה, מדלג על דפים ומסמכים מנהליים משעממים, מכתבים מכמה הורים מודאגים ושאלות לגבי שליחת סוודרים ועוגיות לקראת החורף, עד שמשהו נוצץ צד את עיניו. הוא הרים אותו מתוך המגירה, וגילה להפתעתו שרשרת זהובה עם תליון שעון חול. השעון היה מחובר בציר מסתובב לטבעת שהייתה תלויה על השרשרת, והוא החל לסובב אותו. החפץ היפנט אותו בהיותו מבריק ומוזר, כמו שהיה מהפנט עורב סקרן. כעבור כמה סיבובים נדמה שלא קרה כלום. הוא טמן את החפץ בכיסו והחליט שזה מעניין מספיק בשביל חבריו השיכורים במעונות. הוא דירה בעירפול בחזרה למטה, עד למרתפי סלית'רין, וכמעט צעק על התמונה המסכנה בכניסה לחדר המועדון את הסיסמא מרוב הטשטוש של האלכוהול. הוא מעד בכניסה, וצנח על אחת הספות הירוקות בחדר המועדון. חוטף לעצמו כרית כסופה אחת, הוא נרדם שם. מיותר לציין שבלייז זביני לא היה טוב בלהיות שתוי.  

הארות והערות? הכל יתקבל בברכה, במיוחד הסברים על דרכי שיפור וכו'.

		הפרק הבא