הלובן המוחלט

"ובימים בהם אפלה מוחלטת תשלוט בעולם החיים כאילו היה זה עולם המתים, זכור לך כי רק הלובן המוחלט יוליד את שליחהם של הקוסמים הקדמונים. ואם יעלם הלובן המוחלט מין העולם, דע שאין תקווה - אפילו קסמו של אורדן לא יביא עימו את הישועה."
ריצ'רד הביט בקוסם הזקן בקוצר רוח. מוחו היה נוקשה וסירב לחשוב בצלילות עד שכמעט והתחיל לדקלם את פסוקי ההתמסרות. כמה אירוני זה יהיה, חשב, לדקלם פסוקי התמסרות שמופנים אליו עצמו, האב ראהל.
הזקן צפה בו ממקומו. "קוסם מלחמה, זאת נבואה. אתה הרי יודע כמה זמן נדרש כדי לחקור נבואה ולפרש אותה" ענה לו הזקן. ניכר בו שידע הרבה יותר מאשר הסכים לחשוף.
"אל תשחק איתי משחקים, נתן. אתה הרי יודע מהו פירושה של כל מילה שמופיעה בנבואות העתיקות" השיב ריצ'רד, זעם חרבו מאיים להשתלט עליו. הוא הזכיר לעצמו פעם נוספת כמה הוא שונא חידות.
"אם אעזור לך תביא מיתה על העולם כולו." פסק הזקן, משפשף את הקולר שעל צווארו.
"המצב לא שונה כרגע. עם כל דקה שעוברת השמיים משחירים. הם סוגרים על העולם כאילו היו בד שחור שנפל מאחד הקומות העליונות של הקיים. כשעלה השלכת הראשון של הסתיו יפול על הארץ, האפלה שסוגרת כעת על העולם החדש תאפיל גם על העולם הישן."
נתן שקל את סיכוייו. אולי עוד יוכל לחמוק. קוסם המלחמה לא הקפיא את כוחותיו, הוא לא מנע ממנו לברוח. וכי לאן יברח? הוא לא יצליח לעבור מטרים רבים לפני שהקולר שעל צווארו יאלץ אותו לחזור בחזרה.
הוא התבונן בקוסם המלחמה. זמן רב שלא יצא לו לראות קוסם מוכשר כל כך. נראה שהקסם אופף אותו כענן דבורות שעוטפות את מלכתן בשעת צרה. הוא הסתכל עליו, הסתכל עליו וריחם עליו. הוא לא ידע אם עליו לקנא בקוסם או להתפלל שהרוחות לא יביאו עליו גורל שזהה לגורלו. הוא התבונן בקוסם ונזכר לפתע בקוסם אחר, חברו הותיק שנמצא כעת בצדה השני של הרעלה.
"אם לא בשבילי ובשביל כל שאר היצורים החיים בעולם החדש והישן, עשה זאת למען זכרו של זֶד."
זֶדיקוס. הוא עדיין תהה איך נותר קוסם חזק כל כך כמו זֶד בפתחה של תעולמה סבוכה, טרגדיה נוראה. אמש נמצאה גוויתו של הקוסם הראשון במעוז הקוסמים הגדול באיידינדריל. למרות שלא נהרג מפגיעה פיזית או אפילו לא כתוצאה מקסם, מילות הנבואה העתיקה נכתבו בדמו על רצפת המעוז, גודלה של כל אות כגודל גופו שלו.
"זֶדיקוס.." מילמל נתן, דמעה בודדה יורדת מעיניו, מחליקה במורד אפו ונופלת על הארץ מסנטרו.
קוסם המלחמה שלף את חרבו. צליל המתכת היחודי לחרב הקסומה הידהד בחלל החדר כאות אזהרה לבאות.
"ריצ'רד, עלייך להבין שרבות מין הנבואות חוזרות על עצמן בתקופות שונות. נבואה שהתקיימה כבר באופן כלשהו בתקופה מסוימת, יכולה להתממש באופן שונה לחלוטין בתקופה אחרת. הנבואה הזאת היא אחת מהנבואות עליהם אני מדבר."
"הנבואה הזאת היא נבואה עתיקה מאד, פעם אחת בלבד יצא לי להתקל בה. מכיוון שהיא כבר התממשה, לא יחסתי לה תשומת לב רבה במיוחד.
הנבואה נכתבה טרם תקופתם של הקוסמים הקדמונים. הפעם הראשונה שבה התממשה הנבואה הייתה כאשר יצרו אותם קוסמים את המוודות ואת רודף האמת - שליחהם של הקוסמים הקדמונים."
ריצ'רד פער את עיניו. הוא שמע על נבואות רבות, חלק רמזו עליו וחלק רמזו על המדווה האחרונה. אך מעולם הוא לא שמע על נבואה שנכתבה טרם תקופתם של הקוסמים הקדמונים.
"אם כך," אמר, מעביר את אצבעותיו בשערו "בפעם הראשונה שבה התממשה הנבואה, האפלה ששלטה בעולם היא בעצם התקופה שקדמה להיווצרות המוודות".
"בדיוק." פסק נתן.
"הלובן המוחלט, מהו?" שאל ריצ'רד.
"המושג הזה נפוץ בהרבה מאד נבואות. בכל פעם משמעותו שונה."
ריצ'רד סימן לו להמשיך.
"לרוב הוא מדבר על כל הסובב את תיבות אורדן, הרי שלצד צבעם השחור כנשימתו של הנוטר כל דבר נחשב לבעל לובן מוחלט. הביטוי יכול להדגיש גם את האם מוודה ביחס לאחיותיה. לעיתים המושג מתקשר לתומכי הבורא ולאחיות האור, לקסם מוספי או לנשמותים של תמימים."
"והפעם הביטוי הזה לא מתייחס לאף אחד מהמשמעויות האלו." השלים אותו ריצ'רד.
"אתה נבון מאד, ריצ'רד ראהל."
"למה מתייחס הלובן המוחלט בתקופה הזאת של הנבואה?"
"תצטרך להרוג אותי כדי לדעת."