עוד פעם אחת

זו הייתה שנה שישית בהוגוורטס, כולם חיבקו אחד את השני ודיברו על הילדה החדשה שתגיע אליהם, שמויינה להפלפאף. שלישיית החברים הכי טובים ישבו בשיעור הראשון- שיעור חקר המוגלגים. 

"ברוכים הבאים לשנה השישית שלכם!" קראה פרופסור ברבג'. 

"והנה עוד שנה מתחילה לה..." אמר רון בייאוש. הרמיוני חייכה והארי הסכים בצחקוק. 


"השנה, מצטרפת אלינו תלמידה חדשה. קבלו את מלרי בליין." אמרה הפרופסור ברבג'. מלרי הייתה כל כך יפה, עינייה בצבע כחול כמו ים, והשיער שלה בצבע שחור, ארוך עד המותניים וחלק כמשי. היא הייתה נראית נורא מטופחת, והיה לה חיוך קורן כל כך, השיניים שלה היו לבנות עד מאוד.. היא הייתה די גבוהה, ורזה. התיאור של מושלמת.

רון לטש בה עיניים, כולם כך לטשו כי היא הייתה יפה כל כך. 

"אה, שבי ליד רון. רון, הרם את ידך שהיא תוכל לדעת מי אתה!"

רון הרים את ידו בהתלהבות והיא הלכה לשבת לידו. 

הרמיוני קינאה, אבל ניסתה להיראות כמה שפחות אם פרצוף חמוץ. 


רון והרמיוני דיברו כל השיעור, צחקקו במקצת ונהנו. 

"הרמיוני, תזכרי שהיום אנחנו הולכים להאגריד." אמר לה הארי בהפסקה.

"טוב, אני אזכיר לרון." אמרה הרמיוני בחיוך והלכה לחפש את רון. 
היא מצאה אותו בכיתת הלחשים העתיקים, עם מלרי. הרמיוני ניסתה לכבוש את כעסה. 

"טוב, ביי רון! נתראה." אמרה מלרי ויצאה. 

"היי, את הרמיוני, לא?" שאלה אותה מלרי. 

"כן, היי." אמרה לה בחיוך מזוייף. 

"טוב אני חייבת ללכת,להתראות!" 

"להתראות!" אמרה הרמיוני. 

"רק תלכי....." לחשה הרמיוני. 

"היי רון! זוכר שהולכים היום להאגריד?" 

"אה, לא יכול. קבעתי עם מלרי." אמר רון בהבעת פנים שמחה. 

"אז אולי כדאי שתישאר עם מלרי הזו, ולא תבוא בכלל להאגריד! שכחת מי היה איתנו כל הזמן?" אמרה לו הרמיוני בתוקפנות. 

"לא שכחתי, את לא צריכה להתעצבן, אני רק הולך איתה לפונדק שלושת המטאטאים." 

"הו, ואולי תשתו שם יין- דבש רומנטי מקשית מתקפלת? בוא איתנו להאגריד." ניסתה שוב הרמיוני. 

רון הניד בראשו. 

"אז אולי כדאי שתבלה עם מלרי כל הזמן, אולי כדאי שתשכח מהארי וממני וזהו?" שאלה הרמיוני בזעם. 

"תסתמי את הפה הרמיוני! זה רק יציאה קטנה, או שאת אולי בכלל מקנאה? חוץ מזה, יש לך את ויקי שלך ו-" 

"שלא תעז לדבר אל ויקטור ככה! אני לא מקנאה. פשוט לך אל מלרי שלך, תבלו! אתה הורס את הכל, רון!" צעקה הרמיוני שוב והתאפקה לא לבכות. 

"את מתנהגת כמו כלבה!" צעק לה רון, והרמיוני לא האמינה שאף פעם רון, החבר הכי טוב שלה ייקרא לה כלבה. 

"אם אני כלבה, אז מה אוכל להגיד עלייך? אגואיסט!" 

עכשיו הרמיוני כבר הייתה על סף דמעות. 

היא רצה חזרה למועדון הבית של גריפינדור, שם היה הארי. 

כולם שאלו אותה מה קרה, ולמה היא בוכה אך היא לא ייחסה לזה חשיבות.

היא משכה את ידו של הארי משם והסבירה לו הכל. 

"אז הוא קרא לך כלבה, הוא מבלה היום עם מלרי אחת, והוא לא רוצה לבוא איתנו להאגריד?" שאל הארי. 

"כן, כן, וכן." אמרה הרמיוני בשקט תוך שהיא נחה על כתפו של הארי. 

(הערת הכותבת- דמיינו את הסצנה מהסרט השישי כשרון ולבנדר התנשקו והרמיוני הלכה לבכות בחוץ ואז ראשה היה על כתפו של הארי) 

"מגעיל, בהחלט."

----- 

בדרכם להאגריד ראו את רון ומלרי הולכים אל 'פונדק שלושת המטאטאים' נראים קרובים יותר מתמיד. 

"אל תסתכלי עליהם, בבקשה." 

"אבל זה כואב." 

"ידוע שאהבה היא דבר כואב." 
-------------- 

ממליצה לשמוע ברקע את big girls cry של Sia. 
קריאה מהנה! 

		הפרק הבא