הפכים דומים

כל המקומות, הדמויות, המונחים וכל השאר הם פרי רעיונה של הסופרת ג'יי. קיי. רולינג, ואין לי שום כוונה להרוויח מהפאנפיק הזה.

קריאה מהנה :)

זה היה יום רגיל בהוגוורטס- בית הספר לכישוף ולקוסמות. תלמידים שוטטו במסדרונות בחיפוש אחר כיתותיהם; רוחות רפאים טיילו ברחבי הטירה; מורים מיהרו לכיוון כיתות הלימוד שלהם. 

דראקו מאלפוי בדיוק סיים את ארוחת הבוקר שלו. הוא קם, התמתח והחל ללכת לכיוון כיתת שינוי הצורה, בעוד קראב וגויל ממהרים אחריו.

היום של דראקו היה אמור להיות מושלם: שעתיים שינוי צורה, שעתיים שיקויים ושעתיים תעופה- המקצועות האהובים עליו. הדבר היחיד שהפריע ליום הזה הייתה העובדה שבשני המקצועות הראשונים הם לומדים עם תלמידי גריפינדור, ובתעופה עם הפלפאף, הכסילים האלה.

הוא לא הבין למה תלמידי סלית'רין לא יכולים ללמוד בכיתות לימוד משלהם, בלי כל שאר המטומטמים שבבית ספר. בעוד הוא הולך, שקוע במחשבותיו, הוא לא שם לב ונתקל בכתף של תלמיד אחר.

"אווץ'." אמרה הרמיוני גריינג'ר. "תסתכל לאן אתה הולך, מאלפוי!" 

"אולי במקום שאני אסתכל לאן אני הולך, את פשוט תרדי קצת במשקל ותפני מקום!" הוא ענה באכזריות. "זוזי, בוצדמית."

הוא קלט את הארי פוטר מתקרב אליו, כשידיו קמוצות לאגרופים, אך הרמיוני הניחה יד על כתפו.

"עזוב, הוא לא שווה את זה." היא אמרה ומשכה אותו לכיוון כיתתה של הפרופסור מקונגל.

כשראה את גבה המתרחק של הגריפינדורית, חש דראקו ריקנות קלה, אך החליט להתעלם ממנה.

"קראב, גויל, בואו!" הוא קרא ונכנס לכיתת שינוי הצורה.

* * *

"אני לא אומר שהוא מעצבן, אני אומר שהוא לא היה צריך לתת לי עונש!" 

דראקו ישב בארוחת הצהריים וניהל וויכוח עם בלייז לגבי עונש שסנייפ נתן לו.

הם בדיוק היו בחלק מאוד סוער של הוויכוח כשהרמיוני עברה לידם. היא נעצרה והשפילה מבט לעבר צלחתו העמוסה של דראקו.

"ואתה עוד קורא לי שמנה." היא גיחכה והמשיכה בדרכה.

לפתע, דראקו הרגיש לא בנוח עם כמות האוכל שהייתה מונחת בצלחתו.

"עזוב אותה דראקו, היא סתם מנסה לבאס אותך." אמרה לו פנסי והדביקה נשיקה על לחיו.

דראקו נאנח וניקר עם המזלג בצלחתו.

כבר הרבה זמן שהוא מנסה להגיד לפנסי שהוא לא בעניין שלה, אך הוא לא הרגיש בנוח להודות ששיקר לה ברגשותיו כלפיה כל כך הרבה שנים.

בסוף יום הלימודים, כשכל חבריו ירדו לחדריהם שבמרתף סלית'רין, דראקו החליט לעלות לחדר המדריכים. הוא רצה להתנתק מהשגרה הרגילה, ולשם שינוי להימצא במקום שנדיר היה למצוא בו מישהו בלילה. 

דראקו הגיע לקומה השישית, שם שכן חדר המדריכים. הוא פתח את דלת החדר, ושם הוא ראה אותה: תלתליה השופעים נחים על גבה, ליפגלוס שקוף מעטר את שפתיה הקטנות, והיא יושבת שם על אחת המיטות, לבושה בפיג'מה קצרה וספר בידיה.

דראקו לא היה יכול להתעלם מהעובדה שהרמיוני גריינג'ר נראתה טוב.

הוא בהה בה למשך כמה רגעים, עד שחשה בכך והרימה את עיניה. כשראתה שדראקו מאלפוי הוא האדם העומד מולה, סגרה את הספר וגלגלה את עיניה.

היא קמה ממקומה ועקפה את דראקו בדרכה החוצה. 

הוא נכנס אל החדר ונשכב על אחת המיטות הגדולות שהיו שם.

הנער הבלונדיני ניסה להירדם, אך לא הפסיק לחשוב על המבט המזלזל שנעצה בו. 

רוב תלמידי הוגוורטס פחדו פחד מוות ממאלפוי וחבורתו, אך מסיבה מוזרה כלשהי, הגריפינדורית המתולתלת לא נרתעה מהמבטים המרושעים וההערות המלגלגות, להפך, היא עמדה על שלה ונלחמה ראש בראש.

דראקו לא יכל שלא להתרשם מכך, אך שמר את מחשבותיו בראשו. אם מישהו ידע שהוא מוצא את הרמיוני גריינג'ר מעוררת התפעלות, זה יהיה הסוף.

		הפרק הבא