עלמת העולמות

כמה זוגות עניים התבוננו עליי פשוט לא ידעתי מה לעשות,עניים ירוקות בהירות התבוננו עליי בשאלה(בספר כתוב שכל מי שעניו מתגלות אל כוחות נכישוף עיניו הופכות ירוקות*),שיחקתי עם השרביט שלי נוצות זנב עוף חול חתיחות מעץ הגוני ושיער וילות , בהיתי בהם כאילו רגליי נינעלו, הוצאתי ציוץ ורצתי חזרה לפחות ניסיתי כישוף פגע בי והתמוטטתי.
Pתחתי את עניי ,נמצאת במקום ממש לא מוכר 'המקום הזה לא מוזכר בספר' חשבי והתבוננתי מסביבי "אמאל'ה" קפצתי כשגיליתי שבערך 8-9 "מי את?" שמעתי מישהו שואל אותי "אני סנרה אלובר" מלמלתי "מאיפה את?" שאלתי קול אחר שואל אותי "אני לא שייכת לשום מקום ולשום עולם" מלמלתי,אישה נגשה אליי,שרה היפ "מתוקה,"היא אמרה "את קיבלת מכה בראש"היא אמרה ונעצה מבט כועס בילד שנראה כבן גילי "את מדמיינת" היא המשיכה "לא אינני מדמיינת" אמרתי "רבים מכנים אותי עלמת העולמות, אני מטיילת בין דפיי ספרים נודדת שם ומחפשת מקומות ,אולי פעם אבחר מקום להישאר בו" הרבה נעצו בי מבט של מטורפת ,חוץ מאחד ,ספטימוס ,הוא רץ אל חדר אחר והביא ספר עבה והראה אותו לאחד מאחיו ,הגדול מבניהם כנראה ,עיניהם התרחבו שהם התבוננו על הספר ועליי
כנראה שהגיע הזמן לגלות לכם מהו המראה שלי, שיערי הוא ארוך גלי שכזה יש בו פסים בצבע דבש ,יש לי עניים חומות בצבע דבש,חח עובדה,אני גם לא ממש גבוהה,ולא נמוכה... נמשיך
"היא צודקת" הוא מלמל , ככל הנראה שמו היה סיימון היפ "היא עלמת העולמות,לא מתבגרת לעולם, והציור אותו ציור ,באיזה עולמות ביקרת?" שאל אותתי ספטימוס
"אני נולדתי בעולם הקסמים" התחלתי "בגיל 11 התחלתי ללמוד בבית ספר ששמו הורגוורטס בשנתי החמישית שם אמי מתה,היא רקחה לי את השיקוי שהפך אותי לדבר הזה,ביקרתי בפיטר פן,הקלאברי פין,לב של דיו,ולאחרונה גם בדימדומים ועכשיו אני ככול הנראה בספטימוס היפ" אמרתי ,והם התבוננו עליי במבט שואל כאילו לא הכירו סיפורים אלה לעולם "אינכם מכירים ספרים אלה?" שאלתי והאנשים סביב נדו בראשם "פיטר פן,הוא סיפור על ילד שאינו רוצה להתבגר לעולם הוא חיי בארץ לעולם לא ונלחם בפיראטים ועוד אנשים,לב של דיו הוא סיפור על אדם המחלץ דמויות מספרים ,והדמויות רוצות שהוא ישחרר להן זהב לכן חוטפות אותו ואת ביתו,דימדומים הוא סיפור על ערפדים,ועל ערפד שמתאהב בבת אדם יש כאלה סיפורים,ויש אחרים" האנשים סביבי עיקמו את פרצופם כשהזכרתי ערפדים,לא נורא לא אזכיר אותם שוב .
אח אחד כנראה שמו ניק צעד קדימה ושאל "האם תוכלי לקחת אותי אל ארץ לעולם לא??? אוליי לעולם שבו גדלת? אני מתחנן בבקשה!" הוא אמר בלי טיפת היסוס "אני בחיים שלי לא הסעתי נוסעים ,ואני לא יודעת אם הורייך ירצו בזאת"מלמלתי בשקט "גם אנחנו רוצים " מלמלו ספטימוס וסיימון יחדיו "זה בסדר שהם ילכו" מלמל סיילאס היפ "אבל את תיצתרכי להחזיר אותם" "באיזה עולם תרצו לבקר?" שאלתי "העולם שלך"הם אמרו ללא היסוס "א וקיי " מלמלתי "תחזיקו בי,אל תעזבו,עצמו את ענייכם,ואל תעזבו,אם תעזבו לא תוכלו לחזור לשום מקום" צעקתי בסוף המשט 3 אנשים נצמדו אליי ניק סיימון ספטימוס סיימון וספטימוס בידי וניק ברוב הבושה בשימלתי "לא לעזוב" מלמלתי עצמתי את עניי ופוף
חדר משפחת היפ
שקט היה בחדר שרה דאגה שלושת ילדיה נעלמו מענייה היא ניסתה לעצור את דמעותיה אך אל יכלה ניק סיימון וספטימוס נעלמו...
בחזרה אלינו

"הגענו" מלמלתי "הנה אנחנו במדשאות של..." אז הבנתי שאנחנו במדשאות של הורגוורטס "אתם לומדים פה??" נשמע קול מאחוריי "מנהל הורגוורטס עמד מאחוריי אדון אלבוס דמבלדור"

הפרק הקודם		הפרק הבא