קונפליקט פנימי

במקור פרסמתי את הפאנפיק בפורום פאנפיקים, מוזמנים להציץ : ^_^
http://hportal.co.il/index.php?act=ST&f=10&t=44059&st=0#entry1871124

נכנסתי לרכבת וחיפשתי תא פנוי. קיוויתי להיכנס לתא פנוי אחד עם תלמיד בודד, בדיוק כמוני, אך לא התמזל מזלי. נכנסתי לתא ריק בתקווה שלא אשאר בודד זמן רב, דקה לא עברה ונכנס נער לתוך התא.
"היי," אמרתי. הוא היה בעל עיניים אפורות, ושיער שחור, יחסית ארוך, הוא היה גבוה ומטופח, ראו עליו שהוא בא ממשפחה טהורת דם, בהתחשב בעובדה שהוא לבש שמלה ולא בגדי מוגלגים המתאימים לבנים.
"היי. קוראים לי סיריוס, סיריוס בלק." הוא אמר. "ואתה?" שאל.
"ג'יימס. ג'יימס פוטר." עניתי.
"אז..." הוא שאל. "מתרגש לקראת ההגעה להוגוורטס?"
באתי לענות לשאלתו, אך לתא נכנס ילד נוסף. "היי," הוא אמר לנו.
"היי." השבתי.
"סליחה על ההפרעה" הוא השיב, "אבל כל שאר התאים תפוסים או שמורים. זה התא הראשון שמצאתי שיש בו מקום... אני יכול לשבת כאן?" שאל לבסוף.
"כמובן," השבתי.
"אני רמוס לופין" הוא אמר.
"אני ג'יימס פוטר" עניתי והצבעתי על סיריוס. "והוא- סיריוס בלק." אמרתי בחיוך.
"היי" אמר רמוס.
"אז, מתרגש לקראת ההגעה להוגוורטס?" שאל שוב סיריוס.
"כן..." השבתי. "מאוד."
"שמעתי הרבה על הוגוורטס מאז ששמעתי על המכתב. הוריי לא הופתעו, שניהם למדו בהוגוורטס. גם אני לא הופתעתי. ידעתי שאני קוסם - אבל התרגשתי. במקום שאני גר בו, במכתש גודריק - רבים מחבריי מוגלגים, אז מבחינתי זה שונה. כל חבריי נוסעים ללמוד בתיכון - פנימייה במרכז, ורק אני לא יכול לספר להם לאן אני נוסע. זה מוזר מבחינתי"
"מגניב." אמר סיריוס, "ואתה, רמוס?" שאל.
אבל, השיחה נקטעה פעם נוספת. נכנס נער חדש בגודל עכברי לתא. "היי... אממ... אני מצטער, אבל אני לא מוצא תא לשבת בו... יפריע לכם אם אני אשב פה...?" שאל.
"לא... כמובן שלא." השבתי בחיוך.
"איך קוראי-" התחיל לופין לומר, אך הנער ענה במהירות, בביישנות- "פיטר. פיטר פטיגרו."
"אני רמוס לופין. זה ג'יימס פוטר, וזה שלידו זה סיריוס בלק." הציג רמוס לפיטר את היושבים בתא.
"בכל מקרה," המשיך רמוס, "אני מאוד מתרגש מעצם העובדה שאני מגיע להוגוורטס. אני מקווה להיבחר לגריפינדור. אבל אני לא יודע, אני לא הכי מתאים לרייבנקלו- ובכלל לא לסלית'רין, שזה הבית לרשעים, אכזריים, ושאפתנים- כמו גרינדוולנד למשל- אבל אני גם לא הכי מתאים להפלפאף. נדמה לי, שאני מספיק אמיץ להיות בגריפינדור. את זה נראה במיון."
"אני מקווה להיות בגריפינדור... לשבור מסורת." אמר סיריוס.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"כל אחיי מויינו לסלית'רין, אבל אני תמיד הייתי שונה מהם. קצת יותר מיוחד. אף פעם לא שאפתי לאומניות האופל, או למשהו בסגנון הזה..." ענה סיריוס.
"האמת היא, שלא חשבתי על זה." אמרתי לו. "אני די בטוח שאני אצא בגריפינדור."
"ואתה, פיטר? לאיזה בית אתה חושב שתתמיין?" שאל רמוס לבסוף.
"אה... אני... אני לא יודע." הוא ענה.

היה זה יום שבת קר באמצע דצמבר. בחוץ ירד שלג, וכל התלמידים היו בחדרי המועדון של ביתם. הקונדסאים ישבו בנוחות בחדר המועדון של גריפינדור, ליד האח - בשנתם השביעית והאחרונה בהוגוורטס, והעלו זיכרונות מזמנם בהוגוורטס. באותו זמן הסתובבו בחדר המועדון מספר בנות שחיפשו אחר מישהו, אחרים הסתכלו על לוח המועדות עליו נתלתה מודעה על חיפוש מספר תפקידים חדשים לקבוצת הקווידיץ', בעוד רבים הכינו שיעורי בית, וחלק ישבו בזוגות והסתודדו.
"וואו!" אמרתי בהתרגשות. "אני זוכר את זה - כאילו זה היה אתמול!"
"כן, שמנו לב." אמר סיריוס בציניות.
"ואני עוד חששתי שלא אתקבל לגריפינדור," אמר לופין.
"ואני חששתי להתקבל לסלית'רין...." אמר סיריוס. "כבר אז ידעתי שאני שונה מאחיי."
"אני לא רציתי להגיד... חשבתי שאתמיין להפלפאף."
"בכל מקרה," אמרתי, "אנחנו צריכים לתכנן את המתיחה הראשונה שלנו השנה. בכל זאת, עבר רק שבוע מאז תחילת הלימודים. זה צריך להיות משהו אדיר, גדול... המתיחה הראשונה בשנה האחרונה.""
"אז תצטרכו לחשוב על זה בפעם אחרת." קטעה אותנו לילי, לילי אוואנס. "ג'יימס, בוא שנייה! יש לנו על מה לדבר!" קראה.
"כן. רק רגע." הוא השיב.
באותו רגע, מספר בנות קלטו בעיניהן את סיריוס. אלה היו אותן בנות שקודם חיפשו אחר מישהו אחר, ומסתבר שזה היה סיריוס. "סיריוס! סיריוסי! חמוד שלי, סיריוס!" קראו בהתרגשות.
סיריוס ניגש אליהן, מצד אחד מרוצה,ומצד שני מעדיף להישאר עם חבריו. והן, התחילו להימרח עליו.
"אנחנו נקום..." אמר רמוס. " יש לנו, אה- יש לנו עיסוקים." הוא אמר והתחיל ללכת.
פיטר נשאר כמה שניות, ואז "התעורר" מהחלום שלו. "אה, כן. גם אני צריך ללכת. אה... בעצם... ללכת, כן, ללכת. לשם, ללכת לשם." הוא סיים את המשפט וברח מהר מהאזור.
לילי התיישבה בכורסא.
"רצית להגיד לי משהו?" שאלתי אותה.
"כן, בהחלט." היא השיבה.
"את נראית יפה במיוחד, " אמרתי, לאחר שבחנתי את לבושה של לילי. היא לבשה מגפיים חומות שהגיעו כמעט לברכיים, עם ג'ינס צמוד וסריג יפה ולבן. מעליו היה מעיל חום, וסביב צווארה היה צעיף של גריפינדור ושערה האדמוני היה אסוף בגומייה."
"תודה," היא אמרה והסמיקה.
הייתה שתיקה של מספר שניות. הבטנו, זה בעיניו של זו.
לילי קטעה את המאורע. "יש לנו על מה לדבר, ג'יימס." היא אמרה לפתע.
"על מה?" שאלתי.
"עליה."