גודריק גריפינדור

שלום לכל הקוראים, חזרתי! הייתה לי בעיה ולא הצלחתי להתחבר מיום ראשון אבל הודות לNull ולהנהלה אני יכולה להתחבר עכשיו!

בכל מקרה, סליחה שאני מבקשת, אבל אשמח לתגובות ולביקורת בונה. אני לא נעלבת מביקורת בונה זה מצוין וזה משפר את הכתיבה שלי.

 ~

אך במקום לנסות להיכנס לחדר, קפצו שני הילדים אחורה בבהלה ונפלו מהמטאטאים, לשמע קול צעדים בסמוך לחדר. לפתע נשמע קול של אישה, אשר בקע מתוך החדר.

איגנוס נזכר: הוא הביא איתו את גלימת ההיעלמות! "בוא, גודריק! יש לנו את גלימת ההיעלמות, בוא נתחבא!" השניים קפצו שוב על המטאטאים, גודריק קרב לאיגנוס בצעדים מהירים ושניהם כיסו את עצמם תחת הגלימה.

"זה היה קרוב!" גודריק אמר בהקלה, כאשר הצעדים התרחקו מהחדר עד שקולם לא נשמע.

"אז ננסה שוב?" שאל איגנוס בחשש. "ננסה שוב!" ענה לו גודריק בביטחון, "והפעם, ברגע שנכנס לחדר, נלך לפינה ונתכסה תחת גלימת ההיעלמות."

"בסדר..." מלמל איגנוס, עדיין בטון חששני, "ב-ו... שלי?" "כן..." גודריק נשמע מעט פחות בטוח בעצמו.

"שלוש... א-ר-ב-ע... ו-".

בזריזות, שברו הילדים את החלון, מיהרו לכיוון פינת החדר, ליד הארון והתכסו בגלימת ההיעלמות.

"הצלחנו", איגנוס לחש. "בינתיים..." ענה גודריק. שוב שמעו הילדים צעדים הקרבים לחדר. שוב נשמע קול. אך הפעם של ילד.

"זה בטח סלזאר!" גודריק לחש בהתרגשות. הילד, בעל הקול, נכנס לחדר. הוא היה יפה תואר. איגנוס וגודריק חיכו שהוא יסגור את הדלת בכדי שיוכלו לדבר איתו ללא הוריו.

כעבור דקות מספר, סגר סלזאר את הדלת והתיישב לקרוא ספר. השניים יצאו מתחת לגלימת ההיעלמות וכנראה הפתיעו אותו במיוחד. הוא התכוון לצעוק, אך לא יצא מפיו צליל.

"ששש..." אמר איגנוס. "אנחנו רק רוצים לדבר איתך, ללא הוריך..." גודריק המשיך. כנראה, למזלם, שסלזאר אהב הרפתקאות, כי הוא רק אמר: "טוב, תגידו מה שיש לכם להגיד ואני אחליט מה אני רוצה לעשות."

גודריק התחיל: "פגשנו את המוות," "את המוות?" קטע אותו סלזאר.

"כן, את המוות. אבל תן לי בבקשה לדבר. הוא ביקש שנביא לו דבר מה, שאנחנו חושבים שנמצא בכספת של המשפחה שלך בגרינגוטס, בכדי שהוא לא יהרוג אותנו. נשמח אם תעזור לנו להכנס לשם."

"רגע, רגע, רגע... אתם רוצים שאני אכניס אתכם לכספת של משפחתי ללא רשות הורי?" "כן, בערך, משהו כזה..." איגנוס גמגם.

"ולמה שאסמוך עליכם?" "כי... אנחנו טהורי דם... וכי זו תהיה הרפתקה..." גם גודריק גמגם, "אם אתה רוצה, אפילו נספר לך למה אנחנו חושבים שזה דווקא בכספת של המשפחה שלך."

"טוב, ספרו לי, לאחר מכן אחליט אם אני רוצה לעזור לכם." אמר סלזאר בעניין.

"המוות נתן לנו חידה. הוא אמר: אתם צריכים לחפש במקום ממנו קשה לחזור וצריך שניים כדי ליצור מעבר-" "היי, זה לא היה ככה..." קטע איגנוס את גודריק.

"מספיק קרוב... הנקודה היא שהכספת שלכם, משפחת סלית'רין היא הכספת השמורה ביותר. היא הכי עמוקה - כך שקשה לחזור ממנה. חייבים שני גובלינים בכדי להיכנס אליה."

"אתם נשמעים לי רציניים. נקח את המפתח ונצא עם עלות השחר מחר. בעוד 12 שעות." סלזאר הציע בנחישות. "אנחנו חייבים לצאת עכשיו, עד עלות השחר נהיה חייבים להביא למוות את מבוקשו. אם לא - נמות!" איגנוס התרעם.

"היי, לא צריך לכעוס. אם כך, אני הולך להחליף בגדים ולהביא את המפתח. נצא בעוד עשר דקות. אגיד להורי שאני הולך לישון אצל חבר." במילים אלו יצא סלזאר מן החדר.

"אמא, אבא, אני יכול ללכת לישון אצל ג'ים?" שאל סלזאר את הוריו בתחינה. "ברור!" הם ענו מיד.

"תודה! אני הולך בעוד חמש דקות", אמר והלך להתלבש. כאשר סיים, ירד למרתף ולקח את המפתח. הוא חזר לחדרו.

"מוכנים? בואו נצא!" הוא קרא.

הפרק הקודם		הפרק הבא