עד שהסוף יגיע

החדר היה חשוך לגמרי, ודבר לא נראה בו, ובכל זאת ניתן היה להבחין כי החדר אינו ריק. הוא הרגיש שהוא לא לבד  אל אף שהקדים ב עשר דקות  ומיד אחרי שסגר את הדלת כבר ידע בוודאות שהוא לא היחיד שבחר להקדים וזה לא שימח אותו בכלל.

הוא הזיז קבוצת שערות שחורות שנחה על פניו וצמצמה עוד יותר את שדה הראיה שלו, וכשהוריד את ידו הרגיש בה שמנוניות מרגיזה, הוא שיער שזה בגלל הזיעה הקרה ששטפה אותו. הקול הקר חזר ודיבר, אליו חסר רגש והבעה: "שב"

ופתאום הרגיש כיסא ממש ליד רגליו, הוא היה משוכנע שזה לא היה שם קודם. הוא הביט אל החושך מולו, עיניו שכבר התרגלו לחשכה זיהו תנועות באפלוליות. ופתאום אור הבזיק,  האח נדלק כך שכעת הוא היה יכול לראות את האדם שיושב מולו, לבן כמו המוות, בעל עיניים אדומות ומבט מפחיד."אמרת שיש לך תוכנית." אמר הקול הקר. "כן" הוא ענה בביטחון, אסור לו לסגת עכשיו. "אתה תצטרך עזרה?"  "לא, אני אפעל לבדי." "האם אתה בטוח שאתה יכול?.." אמר הקול הקר בפקפוק."אני בטוח." ענה "אתה רשאי לעזוב" הוא הביט בעיניו האדומות וראה את עיניו השחורות משתקפות בהן, ואת פניו החיוורות והצהובות משתקפות כמו במראה.

"כן אדוני"

הוא לקח את הגלימה השחורה שלו, בעלת השובל הארוך, התעטף בה, ונעלם.   

בבקשה תגיבו!!!!         

		הפרק הבא