עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

*



עבר שבוע מאז שהרמיוני גריינג'ר גילתה שהיא בהריון ולמען האמת, בפעם הראשונה בחייה, היא התחרפנה ולא ידעה מה לעשות.

ללדת אותו? היא לא רוצה להיות אמא של מאלפוי קטן ומרושע, אז עדיף לא ללדת אותו? להפיל? אם כן, אז איך? היה שיקוי שג'יני פעם לקחה אחרי שהיא גילתה ש- אבל האם היא צריכה לספר לו? ברור שכן, הרי זה גם קשור אליו.

היא ישבה במשרדה המרווח יחסית במחלקת חיות ויצורי פלא במשרד הקסמים והתהלכה שוב ושוב בחדר העבודה שלה. העבודה שעובד רגיל היה מסיים בתוך יומיים סוימה כבר לפני שעתיים וחצי ולכן היא יכלה לקחת הפסקה.

ביד אחת היא החזיקה שוקולד ונגסה נגיסות קטנות בקצהו.
'אני חייבת לספר לג'יני ולמאלפוי.' היא חשבה לבסוף ונאנחה.

היא לקחה קלף מתוך ערמת קלפים נקיים ושרבטה: 'ג'יני, חייבות לדבר היום – הרמיוני.'
הינשוף שלה, שהיה בכלוב פתוח לצד החלון, צווח בהנאה כשהיא התקרבה, קשרה את הפתק לרגלו ושחררה אותו.

תוך כמה דקות, שבהן הרמיוני הספיקה לסיים את השוקולד, הינשוף שלה חזר עם פתק אחר לרגלו: 'נוכל לדבר בערב כשנצא עם כולם, מקווה שהכול בסדר ואין התחרטויות בקשר לזה שאת שושבינה - ג'יני.'
עיניה של הרמיוני נפערו. 'נכון, הם קבעו לצאת היום!' כל השישה: רון, הארי, ג'יני, לונה, נוויל והיא. 'איך יכולתי לשכוח...' היא נאנחה וחשבה על מה שהיא תלבש. השמלה הקצרה, האדומה והאהובה שלה נבחרה, בידיעה שאולי היא לא תוכל ללבוש אותה עוד לא הרבה זמן.

הבר בו הם בחרו להיפגש הוא בר ידוע בעולם הקוסמים הממוקם במרכז לונדון, לא רועש מידי ולא שקט מידי. השישה ישבו סביב שולחן עגול בצדי הקיר ועיקר הדיבורים היו סביב החתונה של ג'יני והארי שנראית קרובה יותר מתמיד, אבל הרמיוני בעיקר חשבה על מתי ג'יני והיא יוכלו להיות לבד ולדבר.
"המשקאות מוכנים." נוויל לפתע אמר, קוטע את ויכוחם של לונה ורון בקשר ליצורים קסומים היכולים להרוס או לשפר את החתונה.

הוא התכוון לקום ולהביא אותם, אך הרמיוני עצרה אותו.
"אני אביא, אני קרובה יותר." היא קמה וקיללה את היום בו נאסר להשתמש בשרביטים במקום (בגלל תקרית די ידועה של לא אחרים מג'ורג' ופרד וויזלי) ומכיוון שזה בר עם הגשה עצמית הם תמיד עשו תורות למי שיביא את מגש המשקאות כל פעם.

האמת שהיא שנאה להביא את המגש, אבל הסיבה העיקרית לכך שהיא קמה הייתה בכדי להחליף את המשקה האלכוהולי שלה במשקה לא אלכוהולי, הרי אם היא לא תשתה ביציאה עם חברים, הם יבינו שמשהו מוזר אצלה.

הרמיוני נגשה לקאסידי, הברמן הפלרטטן והלא מזיק וחייכה לעברו.
"המגש שלנו בבקשה, קס."
"הכל בשביל הרמיוני גריינג'ר היפיפייה הנודעת." הוא חייך חיוך חושף שיניים שהיה שובה למדי, אך לא השפיע כלל על הרמיוני ונטש את אחד הלקוחות הממורמרים, אליו הרמיוני שלחה הבעת התנצלות, אך אחרי שאותו אחד הבחין שזו הרמיוני גריינג'ר (הרמיוני הייתה די מפורסמת אחרי המלחמה), עיניו נצצו במין התלהבות קטנה.

"הו, מי זו," קול נוסף הגיע מאחוריה. "את עוקבת אחרי, גריינג'ר." שמה הודגש בזלזול ובוז. זה היה קולו של דראקו מאלפוי והוא נראה לפניה, למרבה הפלא, בבגדים מוגלגיים לחלוטין שהחמיאו לו.
"בגד יפה," הוא הוסיף והעניק להרמיוני את הרצון להתכסות בשמיכה ענקית שתסתיר כל קימור מגופה מעיניו הסורקות. "למרות שאני מעדיף את המגבת."
"מה אתה רוצה, מאלפוי."
"את עדיין לא שלחת לי את הבגדים." הוא אמר באדישות קרירה ובהה בה. היא נעצה בו מבט תוהה וניסתה להיזכר על מה הוא מדבר.

"הבגדים!" היא אמרה כמו מישהי ששכחה סיר על הגז. "אני אשלח לך אותם היום." בקולה הייתה נימת התנצלות, והיא נשכה את שפתה התחתונה. היה עדיף לומר לו שיבוא אליה לקחת אותם ואז היא תוכל לספר לו כמו בן אדם נורמלי.

"הנה, יפיפייה." קאסידי הגיע עם מגש מלא כוסות שהוטל עליו לחש שיהפוך אותו לקל וחסום לנפילת הכוסות.

"רגע, קאסידי," הרמיוני אמרה כשקאסידי הפנה את גבו ללקוח אחר. הרמיוני זעה בחוסר נוחות לפני שדיברה, כאילו כל סודותיה האפלים כתובים על מצחה.
"הברנש מטריד אותך?" הוא התקרב וזקר את סנטרו לעבר דראקו מאלפוי שגיחך.
"לא." הרמיוני צחקקה לנוכח פניו המאוד רציניים של קאסידי, מה שגרם למאלפוי להזעיף פנים אבל עדיין לשתוק. "אתה יכול לשנות לי לסודה או פטל או כל משקה לא אלכוהולי? תוסיף את זה לחשבון, אבל תיקח את זה."

היא הרחיקה מן המגש את המשקה שלה בחוסר רצון. קאסידי חייך והושיט לה כוס מים, אותה היא הניחה על המגש ואז קאסידי פנה ללקוח ההוא, שכבר איבד את סבלנותו.

"מה?" היא שאלה במין תחושת עצבנות. עיניו של דראקו מאלפוי עדיין היו נעוצות בה.
"למה את לא שותה?" הוא שאל בקרירות כשעיניו נעוצות בבטנה של הרמיוני.
"ברור שאני שותה, אי אפשר לחיות בלי לשתות."
"שותה אלכוהול." דראקו הדגיש והרמיוני, מסיבה לא ידועה, אולי מפני שהלב שלה דפק כמו משוגע ותחושה רעה הציפה אותה, החליטה לשקר.

"החלטתי לקחת פסק זמן מאז תופעת הלוואי האחרונה," הרמיוני אמרה עם תוספת הסמקה בלתי רצונית, מכיוון שעל פניו הופיע חיוך קטן ושטני ובפעם הראשונה שהיא הייתה יכולה לזכור, הוא הסתכל בעיניה.

"תפסיק להסתכל עליי כך."
"איך?" דראקו שאל בעודו מגחך.
"כאילו... ראית אותי עירומה."
"אבל-" דראקו גיחך ופתח את פיו בכדי לומר את המובן מאליו, אך הרמיוני תפסה מהר את המגש ורצה חזרה לשולחן שלה.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" רון שאל כשעיניו על הבר.
"קאסידי רצה לפטפט קצת." הנערה סמוקת הלחיים הסבירה.

"זה מאלפוי שם?" לונה אמרה באדישות האופיינית לה והסתכלה להיכן שדראקו מאלפוי התיישב יחד עם עוד שתי בחורות ושלושה גברים, שעל פי המראה שלהם, מקורם מבית סלית'רין בטוח.
"כן, זה הוא." הרמיוני ענתה בהיסח דעתה.
"אמרו שהוא הולך לעבוד במשרד הקסמים." הארי אמר במרמור, מה שגרם לרון להתפרצות כעס לא קטנה.
"הם לא למדו שום דבר מהאבא המטורף שלו?" הוא שאל.

"ג'יני," הרמיוני התיישבה במקומה ולחשה באוזנה של חברתה הטובה. "את יכולה לבוא איתי לשירותים?"
ג'יני הסתכלה על הבנים המתווכחים ואז על הרמיוני במבט מבין וקמה ממקומה. שתיהן התהלכו לחדר השירותים שריחו היה שילוב של קיא ושל תרסיס ווניל.

"על מה רצית לדבר, מיוני?"
"אני בהריון." הרמיוני אמרה במהירות על אנושית וג'יני, שהייתה מומחית לשפה, פערה את פיה בתדהמה ואז חייכה בהיסוס.
"מזל טוב?"
"לא מזל טוב! ג'יני, מה אני אמורה לעשות? האבא הוא סטוץ מלילה בבר והוא אידיוט!"
"את חייבת לספר לאבא לפני שתחליטי, הרמיוני. את לא צריכה אותי בשביל שאגיד לך." הרמיוני הסתכלה על ג'יני בעיניים עצובות. כן, זה הדבר הנכון לעשות, אבל היא לא רצתה לעשות את זה.
'איפה האומץ הגריפנדורי שלך?' היא שאלה את עצמה ולקחה נשימה עמוקה.
"אוקיי, אני אספר לו היום."
"אפשר לשאול מי האבא?" ג'יני שאלה בחיוך מתרגש.
"לא, לחלוטין לא, לפחות עד שאני אחליט מה לעשות עם היצור שגדל לי בבטן." 'בתקווה הוא לא יקבל את המאלפואיות המזורגגת מאבא שלו.' היא הוסיפה בראשה.

הרמיוני וג'יני חזרו לשולחן. לונה, רון ונוויל קמו ממנו לרחבת הריקודים, אבל הרמיוני, יחד עם הארי וג'יני שהתחילו להתמזמז, נשארה לשבת והשקיפה על דראקו מאלפוי, שהיה שיכור יותר מגמדון בית משוחרר שלא רוצה להיות כזה.
החברים שלו, אם הם היו כאלה, עזבו מזמן והוא החל לדדות לכיוון היציאה.

"אני חושבת אלך." הרמיוני אמרה לג'יני והארי שהיו באמצע נשיקה דביקה למדי.
"נדבר מחר." ג'יני אמרה ברגע שהארי והיא התנתקו, אך הרמיוני רצה כבר בכדי שתוכל להשיג את דראקו.

"דראקו," הרמיוני תפסה בידו של דראקו, המנסה לחצות כביש מסוכן להפליא. "כלומר, מאלפוי." היא תקנה את עצמה.
"שלום סקסית," הוא החל להישען על זרועה של הרמיוני המופתעת לנוכח הכינוי הבלתי צפוי והכביד עלייה, אבל מפני שהוא די שיכור, היא הניחה לו לעשות כך בחוסר רצון מובהק.
"את יפה," הוא אמר, בוהה בהרמיוני מבט מזוגג.
"כן, גם אני חושבת שאני יפה." היא נאנחה ונתנה לעצמה בעיטה מנטלית לגבי מה שהיא הולכת לעשות, בידיעה שהיא לא יודעת מה הכתובת של ביתו הנוכחי. בצליל פקיקה היא התעתקה כשהוא בידה, לביתה.

הרמיוני ניסתה לשחרר את דראקו ממנה ברגע שעמדה בחדר השינה המיועד לאורחים, אך בניסיון שלה להפיל אותו על המיטה היא נפלה יחד איתו.

"אמרתי לך כבר שאת יפה," דראקו אמר שוב, מצחקק מעט ותופס את שתי לחייה של הרמיוני בפתאומיות ומושך אותה לנשיקה, שאילולא היא הייתה מפסיקה אותה, הייתה יכולה להימשך לנצח.
הרמיוני ניגבה את שפתייה ושחררה את עצמה ממנו. אין פלא שהיא שכבה איתו. אם הוא היה שיכור בצורה כזו היא כנראה בכלל לא הבינה שזה דראקו מאלפוי. דראקו מאלפוי הפיכח לעולם לא יכנה אותה יפה או סקסית, בעוד שדראקו מאלפוי השיכור הוא מפלצת פלירטוטים ונשיקות אמיתית.

"לא, את לא תעזבי אותי, נכון?" הוא אמר ותפס הפעם את מותניה ושוב הפיל אותה עליו, כך שפניה נחו על חזהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא