יומנו של דאדלי, מוגל או קוסם?

אמנם המון זמן לא עדכנתי את הפאנפיק, אבל הוא לא ננטש.

"דאדלי, תתעורר!" שמע דאדלי פתאום. הוא לא האמין למה ששמע.

אמא שלו מעירה אותו? אין לה את הארי להעיר? הוא ירד למטה במדרגות.

אם כל זה היה חלום, והוא לא קוסם, אז אולי גם הארי לא קוסם? חשב לעצמו.

הוא ירד למטה ופתח את דלת הארון של הארי. לא היה שם אף אחד.

זה היה באמצא החופש הגדול. הארי היה צריך להיות שם. ואז (למרות שלא היה גאון) הוא הבין.

אם עולם הקסמים לא קיים, גם הארי לא קיים! הוא הלך לחדר האוכל.

"בוקר טוב דאדלי!" אמר הארי.

"בוקר טוב הארי," אמר דאדלי. "חלמתי חלום מוזר, רוצה לשמוע אותו?"

"אני צריך להתארגן להוגוורטס, דאדלי. עוד שבועיים אני נוסע ותוכל לעשות כל מה שאתה רוצה. חוץ מלעצבן אותי."

"הארי! כמה פעמים אמרתי לך לא להזכיר בבית הזה שום דבר שקשור לקסמים!!!" צעק ורנון.

"אני חלמתי שאני קוסם," אמר דאדלי. "יש בזה משהו רע? הייתי רוצה להיות קוסם."

זאת הייתה הפעם הראשוני שורנון הרביץ לדאדלי.

"אבל נכון הסכמנו שאני מעצבן את הארי ואתה לא מרביץ לי! אתה הצעת את זה כשהייתי בן תשע!!! ואתה זוכר מה היה העונש שלך אם אתה מפר את ההסכם?"

הארי הסתכל על הפנים של ורנון. ורנון נראה כאילו הוא עומד להתעלף.

"אממ... הארי, מה דעתך שצא ליום כיף בגן החיות?" שאל ורנון ללא רצון.

זה היה היום הטוב ביותר של הארי אצל הדרסלים.

 ועל פניו של דאדלי היה מבט של סיפוק כשראה את ורנון. כי הדבר היחיד שאהב יותר מלעצבן את הארי, היה לעצבן את הוריו.

הפרק הקודם