כשעולמות נפגשים

פרסי נכנס פנימה בלי לחשוב על הסכנה שבכך, ואנבת' נכנסה איתו, בעודה תוהה על פשר השיחה המוזרה- מה זאת אומרת שמישהי גרה אצל מישהו שקוראים לו צ'רלי ושהיא בבית הזה חושבים שהיא אצל רנה אחת?!  למראה האנשים שהיו בסלון היא שכחה את הירהוריה: הם היו יפיפיים באופן לא אנושי ממש. היה שם בחור בלונדיני שנראה בסוף שנות העשרה, נערה זעירה ושחורת שיער בערך באותו גיל, בלונדינית עוצרת נשימה שנראתה כמעט בת עשרים, בחור ענק ושחור שיער שנראה בן עשרים וקצת, בחור בגילאי עשרה מתקדמים שהיה לו אותו שיער בגוון ברונזה ובחורה יפה וכהית שיער. ליד המטבח היו את השניים המבוגרים מכולם, שגם לא נראו יותר מבוגרים מגיל שלושים.  הגבר היה בלונדיני אף הוא והאישה הייתה בעלת שיער גלי בצבע קרמל. למרות השוני ביניהם הם נראו דומים מאוד- לכולם היה עור חיוור ו ו"שקיות " מתחת לעיניים זהובות כיהות. "כולכם משפחה אחת?!" שאלה אנבת' בפליאה. "בערך" אמרה רנסמיי בחיוך "אני אחותו הקטנה של אדוארד" היא הצביעה על הנער עם אותן שיערות כמו שלה "בלה" היא הצביעה על הנערה כיהצ השיער "היא אחותה התאומה של אליס ואחותו הקטנה של אמט" היא החוותה בידה על הנערה הזעירה והענק "ורוזלי וג'ספר תאומים" היא הצביעה על הבלונדיני הצעיר ועל הבלונדינית עוצרת הנשימה. "אלה קארלייל ואסמה" היא החוותה על הבוגרים "והם אימצו את כולנו". רנסמיי אמרה להם איפה חדר השינה שלהם ונפרדה מהם בחיוך ופרסי ואנבת' החלו לעלות  לחדר השינה כשאנבת' שמעה חלק משיחה מוזרה מאוד: "הם חסומים לגמרי!" אמר אדוארד "לא אתה ולא אליס מצליחים?" שאלה בלה "שנינו לא מצליחים,  מוזר שהם נולדו עם הגנה כל כך מוצלחת" הצטרפה אליס לשיחה, ושלושתם התרחקו למקום בו אנבת' לא הצליחה לשמוע יותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא