אז מה אם קוראים לי מאלפוי?!

אנבל הביטה בעצמה במראה,היא הייתה מודעת להיותה יפיפיה,בדיוק כמו אמה,שערה הבלונדיני לבן,עיניה הכחולות אפורות,מדהימה,אבל יותר מדי דומה למשפחתה.
היא שנאה את היותה שייכת למשפחת מאלפוי,שנאה את היותה "טהורת דם" אך לעולם לא אמרה זאת בקול,היא פחדה מאביה.
מאז ומתמיד פחדה ממנו,אפילו שהייתה קטנה,ילדה בת שמונה.
אז,עדיין לא היה כל סימן לכוחות הקסם הטמונים בה,לא היה כל סימן לעובדה שהיא מכשפה.
אביה,לוציוס,דאג להלחיצה שסיפר לה שוב ושוב על אחותו הסקיבית,שאביו הרג שהייתה רק בת 11.
"היא לא קיבלה מכתב להוגוורס."אמר לוציוס מביט בביתו הרועדת ובבנו הצוחק "הביטי בדראקו אנבל.הוא כבר מזמן קיבל את כוחותיו.אך את תמיד שניה,שניה להיוולד,שניה לדבר,שניה ללכת,שניה לקבל כוחות."דראקו הביט בה אף הוא בחיוך שחצני
"די."אמרה נרקיסה "לוציוס.מספיק.אנבל נולדה רק ב5 דקות אחרי דראקו,זה לא באשמתה."
"בסדר קיסי,כולנו יודעים שהבנים מהירים יותר מהבנות"
אביה לעולם לא אמר שיעשה כמו אביו אך לעולם לא הכחיש שיפעל כמותו.
היום שבוא קיבלה אנבל את כוחותיה יה מלחיץ ביותר,לאנבל עצמה,וכמובן לכבודו של אביה.
כל "חבריהם"של הוריה היו שם.
דראקו ואנבל אכלו לבדם בחדר האוכל ה"קטן",
לפתע נשמע קול צעקה,לוציוס הלך לחדר האוכל וחבריו אחריו.
דארקו היתעופף באוויר ואנבל הכועסת מביטה בו.
"מה קרה פה?!"שאל לוציוס
"הוא אמר שאני שמנה."אמרה אנבל.
"יפה יפה."צחק סנייפ
"היא תהיה מכשפה דגולה.גוואה לסלית'רין."אמר לוציוס בשחצנות.
****
אנבל הביטה במראה שנית,
היא הביטה בחצאיתה הלבנה והקצרצרה,בחולצתה הורודה.
ראו בברור שהיא אוהבת ורוד,חדרה היה ורוד,כילות מיטותיה היו ורודות,כל חולצותיה היו ורודות,כל כך לא אופיני לבת מאלפוי טיפוסית.
אבל היא בכלל לא דמתה למאלפוים.היא שנאה שחור (למרות שבבגדים זה מרזה.היא הייתה רזה למדי),היא הייתה בגריפינדור,והכי מוזר,היא הייתה מאוהבת בבן וויזלי.
חבריה הטובים היו הארי פוטר,רון וויזלי והרמיוני ג'ריינג'יר,אויביו של אחיה התאום.
"מי אני לעזעזל?!"היא לחשה מביטה במראה
"אני לא יודעת!"גערה בה המראה "שסבתך קנתה לך אותי,ביקשתי..."
"אוח,תשתקי."רגזה אנבל "הייתי בטוחה שהתגברת על זה.גם אני לא אוהבת אותך,מאז שהרמי קנתה לי מראה ורודה.אבל אבא לא מרשה לי להוריד אותך!הוא אומר שזה הדבר היחיד שמראה שאני מאלפוית.טוב,חבל,הוא במילא לא נכנס לכאן,הוא אומר שזה שורף לו את הענים.וגם אני לא רוצה להעליב את סבתא."
"עם מי את מדברת?!"דראקו צעק בליגלוג
"אף אחד.לא עיניך."
התנשמת שלה "מג'יק" הביאה לה אתמול מכתב מחברה רון.
היא העיפה בו מבט אוהב.
זה גרם לה להיזכר שוב בפעם הראשונה שראתה אותו באמת,ביום שהתאהבה בו.
היא הייתה בת 12,הם בכלל לא היו אז ידידים,זה היה בסמטת דיאגון.
(חלק מהקטע הוא ציטוט מהספר השני)
***
לפני שראתה את רון היא ראתה את הארי אצל בורגין בחנות.
זה לא הייתה הפעם הראשונה שהיא שם למרות סלידתה מהמקום הנורא ההוא.
"אולי תקנה לי את זה?"התפרע דראקו מצביע על כף היד המצומקת שעל הכרית.
"אה,יד התהילה!"אמר אדון בורגין..
דלת החנות נפתחה והארי הביט בילדה זהובת שער שרצה אל אביה ונאחזה בידו הקרה,הארי זיהה אותה,היא בגריפינדור.הייתכן שהיא אחות של מאלפוי?!
"אבא,אמא אמרה שלוקהרט חותם עכשיו על הספרים שלו.היא רוצה שאתה ודראקו תבואו."
"אסור היה לך לבואכאשר את יודעת שאני לא מרשה לך."גער בה אביה והיתנער ממנה
"אבל אמא אמרה.וגם דראקו פה אז חשבתי.."היא לחשה,לפתע היא הרימה את מבטה על הארון שבוא היסתתר הארי ומיקדה את מבטה,לרגע מבהיל אחד הוא חשב שהיא זיהתה אותו.
**
אחר כן בכרך ודף בע"מ:
...."הארי פוטר המפורסם,"אמר דראקו "לא מסוגל להיכנס אפילו לחנות ספרים בלי שזה יגיע לכותרות."
"תעזוב אותו הוא בכלל לא רצה את כל זה!"אמר ג'יני
"פוטר יש לך חברה!"לעג דראקו
"תראה דראקו!!מצאתי!"הארי ראה את הילדה הזאת באה אל מאלפוי.כן היא אחותו בטוח.
מבטה התמקד בהארי שוב,והיא הנהנה,היא העבירה את מבטה לרון ושניהם הסמיקו.
***
זאת הפעם הראשונה שראתה את רון באמת.
מי היה מאמין אז שהם יהיו חברים,הזוג המפתיע ביותר בכל השנה.
קולו של אביה העיר אותה מהירהוריה
"אנבל!דארקו!אתם מוכנים?!צריך לצאת!!"
היא פוגשת את רון היום??איזה כיף!

		הפרק הבא