קפואה- פיקצר

שם הכותב: לירז
דירוג: G
שיפ: ג'ין
ז'אנר: אין כל כך
ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג
אישור ביטוא עצמי
הערות: אין לי שם לפיקצר הזה, אם יש לכם רעיון אני אשמח לשמוע.
אורך: 316 מילים
קריאה מהנה ^_^

היא ראתה אותו נופל, ראתה את הקללה פוגעת בו, ראתה את עיניו המבוהלות, את המבט החודר שלו רגע לפני שעצם את עיניו. היא ראתה הכל.
ראתה הכל וקפאה.
למשך מספר שניות היא הייתה משותקת. היא לא הייתה מסוגלת לזוז, אפילו לא לנשום. היא ראתה אותו נופל ולא קם והיא ידעה שמרגע זה גם לא יקום לעולם.
היא רצתה לצרוח, לבכות, לנסות למנוע את הדבר ממנו היא פחדה יותר מכל. אך דבר לא עזר, היא נשארה עומדת במקומה, פשוט קפואה.
היא הרגישה את הדמעה הראשונה פורצת ומנפצת את כל הכוחות הנפשיים שהיו ברשותה, שוברת את ליבה לרסיסים. אוכלת אותה מבפנים. והיא עדיין נותרה קפואה במקומה.
רגעים חלפו, והשניות עברו והיה נראה שהזמן עצר מלכת. הוא שכב שם על הרצפה, עיניו עצומות, נראה שלו ממש. לרגע היה נדמה לה שהוא ישן לו שוב על הרצפה כפי שנהג לעשות פעמים כה רבות בחדר המועדון. אך זה לא היה המצב.
הוא איננו ישן- הוא איננו, איננו לעד.
ועוד דמעה ירדה, ואחת נוספת מיד אחריה ויחד איתן פיסות זעירות מליבה. זה כאב, היא הרגישה כאילו היא זאת שספגה את הקללה ולא הוא, היא הרגישה כאילו חרב עליה עולמה.
אבל הוא באמת חרב, זה לא היה חלום ולא היה סיוט, ולא היה מדובר בהזיה. אלא במציאות כואבת, מציאות ששברה את ליבה.
זיכרונות כה רבים חלפו בראשה, זיכרונות שלו ושלה. הנשיקה הראשונה, החיוכים, ואפילו הנשיקות הקטנות במעברים הסודיים. היא זכרה כל רגע, כל פרט, כל מילה וכל מבט.
היא הסתכלה לעברו בעיניים דומעות, חוזרת שוב על מילותיו בראשה, נשבעת לעצמה שתזכור- שהיא לא תישכח.
היא עמדה שם קפואה, לא מסוגלת לזוז ושאלתו מאמש מכה בה שוב ושוב.
התינשאי לי הוא שאל, בעיניים נוצצות ובחיוכו הכובש, מלטף את שערה ומחזיק בידה.
היא הסכימה, והיה נדמה שהעולם להם מחייך.
אבל חתונה לא תהיה, וגם לא משפחה, אלא קבר אחד בו קבור אהובה.
והדמעות זולגות, הלב נשבר, הזיכרונות מכים ואותה מייסרים. והיא עומדת שם קפואה, כמו פסל, ללא כל תנועה, ובליבה נוצרת לעצמה את אהובה.

תגובות בונות?