ג'יימס, לילי והחבורה

הסיפור שלנו מתחיל ב27 במרץ, והשנה- 1970. בדיוק חל יום הולדתו ה10 של ג'יימס פוטר הקטן. ג'יימס היה ילד ממושקף, אבל זה לא מנע ממנו להיות "קול". כולם יודעים שמשקפיים הם לא סימן היכר ולא אישיות. הם לא יכולים לומר על מישהו כלום. אז כן, ג'יימס היה קול. הוא גם היה חכם ומצחיק, חמוד ורגיש. את כל הדברים האלו אמרה לו אמו, מאז שהיה בן 8. יום לפני יום הולדתו השמיני של ג'יימס, הוא קיבל משקפיים, ולא היה מרוצה. הוא אמר שלא יהיו לו חברים, יצחקו עליו ויקראו לו "חנון". לכן אמו של ג'יימס אמרה לו את כל המחמאות האלה ביום הולדתו. השנה, ג'יימס היה מרוצה. הוא התרגל למשקפיו, ובאמת ראה שמשקפיו לא אומרים עליו שום דבר רע. להפך, כולם אמרו לו שהמשקפיים מאוד מתאימות לו, וג'יימס היה מרוצה.

ג'יימס ירד למטבח, מחייך. מאז שהיה בן שלוש, בימי הולדתו, אמו הייתה מכינה לו פנקייקים או פרנץ' טוסט, ולידם כוס מיץ ענבים או תפוזים סחוטים. אמא של ג'יימס אהבה לגוון. היום, במטבח, ג'יימס קיבל בדיוק מה שרצה. פנקייקים ומיץ ענבים. איך אמו ידעה? שאלה טובה. הוא ראה מהמטבח את אימו מקפצת ומצחקקת בסלון מול אביו. כשנכנסה למטבח, ג'יימס החליט לא לשאול דבר על הקיפצוצים. אולי זו הפתעה. 

"מזל טוב, ילד יום הולדת!" אמרה אימו וחבקה אותו. אביו בדיוק עבר במטבח, וגם נתן לו חיבוק ונשיקה בלחי. הוא אמר שהוא מאוד מצטער, אבל הוא חייב ללכת לעבודה. ג'יימס חשד מאוד בנוגע לעבודתו של אביו. וגם של אמו, למען האמת. אביו אמר שהוא פקיד בבנק, ואמו אמרה שהיא רופאת שיניים. "אז למה אף פעם הם לא מדברים על העבודה שלהם בטלפון עם חברים מהעבודה? למה הם אף פעם לא לקחו אותי לעבודה שלהם?" חשב ג'יימס, בכל הפעמים שאחד מהם אמר, סתם כך, "אני הולכ/ת לעבודה". פתאום ג'יימס שם לב שאמו אמרה לו כבר 5 פעמים שצריך ללכת לבית הספר, אז הוא הלך להתכוננן. 

כג'יימס הגיע לבית הספר, התחיל לדבר עם ידידו,ארגוס,  שמשום מה בכה ביום הולדתו, לפני שבועיים, ואמר שהוא "סקיב". ג'יימס שאל את ארגוס כמה וכמה פעמים מה זה "סקיב", אבל ארגוס אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה.

ג'יימס דיבר עם ארגוס על כדורגל. ארגוס סיפר על תרגילים שהמציא, וג'יימס ניסה לבצע אותם. גם בהמשך היום, ג'יימס היה מוקף בחברים בהפסקות, הבין הכל בשיעורים והיה מאוד אופטימי. 

השעה הייתה 14:00, וג'יימס יצא מבית הספר. לפתע, ראה שעל העץ שבמדרכה ממול ינשוף. ער. באחת הפעמים הבודדות שג'יימס היה ער בשיעור טבע, הוא למד שינשופים הם חיות ליליות. כלומר- צדים בלילה, אוכלים בלילה. ג'יימס חשב שזה שיש ינשוף ער באמצע היום, הוא דבר מוזר. מה שהיה עוד יותר מוזר, הוא שהינשוף לווה את ג'יימס הבייתה, וכל הזמן הזה החזיק מעטפה בתפריו. כשג'יימס הגיע הבייתה, הינשוף הניח את המעטפה על מפתן הדלת, ועף משם. 

על המעטפה היה כתוב:

לג'יימס פוטר, לונדון,  רחוב בייקר 220, קומה 2, דירה 4, הקומה העליונה בדירה, חדר השנה הקטן. 

המעטפה הייתה יפה. הכתב היה יפה. והכתב הזה היה ירוק ומסולסל.

		הפרק הבא