פיקצר - זה לא זה

זה לא זה - פאנפיק מאת צ'אנג

גלים קטנים רטטו באגם שבמחנה החצויים.
בועות קטנות התפקעות בקול *בלופ* נוגה כשצצו מתוך המים.
לפתע המים הזדעזעו ושתי דמויות כהות ומחובקות נראו בתוך המים.
הן עלו ועלו ולבסוף נשלפו מתוך המים.
אנבת' השתעלה.
פרסי חייך, "עכשיו את סוף סוף יודעת" לחש, והצמיד אליו את הדמות החמימה והנשנקת.
היא נצמדה אליו כמו אל גלגל הצלה, היא חייכה.
"מוח אצה שלי..." היא לחשה.
"מה?" הוא קרץ לה.
לפתע היא התרוממה וסידרה את שיערה שנפרע כשנזרקה לאגם.
גם הוא קם.
היא רעדה.
"קר לך?" הוא שאל.
היא חייכה בשנית "בניגוד אלייך, מוח אזה, אני לא בת של אל הים, אז אני לא נשמרת יבשה לאורך זמן כשזורקים אותי לאגמים" היא אמרה בעוקצנות.
הוא החל לפשוט את חולצת הטריקו הכתומה בכדי לחמם את אנבת'.
אנבת' כיחכחה בגרונה ואמרה "פרסי, לידיעתך, כל ביתן ארס, וקצת מביתן אתנה נמצאים פה, אנחנו לא לבד..."
גם פרסי כיחכח בגרונו.
"טוב.... אמ... נתראה, אנבת'!" הוא פלט וכשל לביתן שלו.
היא תפסה בידו ונישקה אותו על הלחי.
הוא הסמיק.
"טוב, נתראה!" פלטה אנבת' והלכה רועדת לביתן אתנה, כשאחייה באים אותה.
פרסי חזר לביתן שלו.
הוא חשב על זה שמה שקרה שם זה בכלל לא מה שהוא התכוון שיקרה.
הוא חשב על זה שהוא בכלל התכוון להגיד שלוק אהב את אנבת', והא רצה להגיד לה שניקו בדק,
ולוק בחר להיוולד מחדש, אבל ניתנה לו רשות מיוחדת של גיבורים מיוחדים, להיוולד מחדש באותו גוף ובאותו גיל.
הוא רצה להציע להפגיש ביניהם.
פרסי נכנס למיטה טרוד במחשבות, ונרדם רק זמן רב לאחר מכן.
************************

הוא התעורר והבין מה עליו לעשות.
הוא דפק בדלת ביתן אתנה.
חניכה מתולתלת מחוייכת הכניסה אותו.
"אמ, אנבת'? בא לך לבוא שנייה?" הוא מלמל, והסמיק, מכיוון שראה שאנבת' עוד לא התלבשה ושהיא מסתתרת מתחת למגבת.
"אמ, בסדר, רק שנייה!" היא אמרה.
"אני מחכה בחוץ!" הוא הודיע ויצא.
לאחר כמה דקות היא יצאה, ריחנית ורטובה, והלכה איתו לכיוון היער.
פרסי כיחכח בגרונו ופתח.
"טוב, רציתי להגיד לך ש... טוב,מה שקרה אתמול? זה לא בדיוק מה שהתכוונתי שיקרה....
בוא נגיד שמה שרציתי שיקרה אמ, זה שאני אספר לך משהו על לוק...."
הוא סיפר לה.
אנבת' נעצה בו את עיניה האפורות, הן נצצו.
היא נראתה נעלבת.
"אז מה שאתה אומר זה שאנחנו... נפרדים?....."
"אמ... אני מניח.... " אמר "אבל אנבת'!" קרא כשראה שהיא קמה "עדיין נוכל להישאר ידידים נכון?"
"לא" היא אמרה, בעיניה נצצו דמעות "לעולם לא אהיה ידידה שלך, אני גמרתי איתך, פרסי ג'קסון!"
היא רצה אל תוך היער, משאירה אותו שם לבד, לחשוב על מה שעשה....