לילי וג'יימס

היי, מה קורה?חח... זה פאנפיק ראשון שלי אזז:
תגובות בבקשה!!:)

בחדר המועדון החמים של גריפינדור, מול האש, ישבה חבורה שכולם הכירו בשם הקונדסאים :

רמוס לופין, פיטר פטיגרו, סיריוס בלק וג'יימס פוטר.

הם פשוט התפוצצו מרוב צחוק.

פתאום  מילאה צרחה את חדר המועדון.

"פוטר!!!!" לרגע הייתה דממה, ואז:  

"כן?"ענה ג'יימס פוטר, הילד הכי נחשק בבית הספר, במבט של בואי-נראה-מה-את-שווה, מביט ממרומי קומתו הגבוהה על לילי אוואנס בעיניו החומות והמהפנטות.

 אבל את לילי זה לא הפחיד.

היא הישירה אליו מבט חד בעיני האיזמרגד שלה, שהיו לא פחות מהפנטות משלו והשיבה:

"אתה תשלם על מה שעשית,עכשיו מרי אליס לא מוכנה להראות את הפרצוף!

כל הפנים שלה נראים כמו ערמה של פקקי בירצפת! זה לא יעבור בשתיקה!

אני הולכת לספר את זה לפרופסור מקגונגל תכף ומיד!!"

כל יושבי החדר צפו בלילי וג'יימס רבים. רבים מהם גילגלו את עיניהם.

זה כבר היה משהו שגרתי ביומם, אבל תמיד היה כיף לצפות בזה מחדש.

לילי הניפה את שיערה הארוך והבוער לאחור כשלפתע ג'יימס אמר: "אפשר לדעת מה עשיתי קודם?"

לילי הסתובבה וראתה שג'יימס מדבר ברצינות לשם שינוי.

אולי אפילו בבלבול,בתמיהה, אפילו קצת עצב היא ראתה בעיניו....

פתאום היא תפסה את עצמה בידיים.

'לילי אוונאס, מה קורה לך? מה את מביטה עליו ככה?? הלו! זה ג'יימס פוטר, היהיר, השחצן והחצוף!'

"המפפף!" היא אמרה ויצאה מחוץ לחדר המועדון.

היא עברה בכמה מסדרונות כשלפתע נפל על הרצפה פתק קטן.

לילי הסתכלה לצדדים וכשראתה שאין אף אחד בהמשך המסדרון פתחה את הפתק וקראה:

"היום, בשעה 11:00 על שפת האגם."

'זה בטח הנרי.

כמעט על בטוח הוא רוצה שאני אחזור אליו' חשבה.

היא נפרדה מחברה הנרי לפני כמה שבועות והיא לא רצתה לחזור על זה שוב.

היא התעצבנה.

'אוקיי, חשבתי שהבהרתי לו שאם הוא מסתובב עם מאלפוי, פרקינסון, ולסטריינג' הוא מחוק אצלי.

כנראה שלא הבהרתי לו את זה מספיק טוב."

היא זרקה את הפתק על הרצפה והמשיכה בהליכה נחושה אל משרדה של הפרופסור מקגונגל.

הגיעה השעה חמישה לאחת עשרה.

לילי התעטפה בגלימתה החמה וירדה לחדר המועדון.

חברתה הטובה ג'סיקה הייתה עסוקה בלשחק טאקי מתפוצץ עם סיריוס בלק.

לילי גלגלה את עיניה והלכה לומר לה שלום.

"מי אני ומה שמי?"

היא התבדחה כאשר שמה את כפות ידיה על עיניה של ג'סיקה.

" את הילדה הכי חמודה בבית הספר וגם הכי טיפשה בו כי את לא מוכנה לצאת עם ג'יימס פוטר שמציע לך לצאת איתו מאז גיל 13 וקוראים לך לילי אוואנס."

ענתה גסיקה בנשימה אחת.

סיריוס העיר: ":את צודקת."

במין אדישות שיכולה להטריף כל אחד. אולי מלבד לילי.

"תשתוק," היא אמרה לסיריוס.

היא חזרה לעיסוקיה.

היא חייכה לעצמה והורידה את ידיה מעיניה של ג'סיקה.

"ודרך אגב,"

היא לחשה לתוך אזנה כדי שסיריוס לא ישמע, "לא משנה מה את, איזבל, קלריסה וננה תגידו, אין סיכוי שאצא עם הילד הכי פוץ ונפוח בבית הספר."

"תגידי מה שאת רוצה," אמרה ג'סיקה, "הפסד שלך."

לילי משכה בכתפיה ויצאה דרך החור שמאחורי התמונה.

היא יצאה למדשאות וראתה את אדי נשימתה באוויר הלח.

לא היה לה כוח לריב עם הנרי בפעם המיליון ואחת.

היא הידקה את צעיפה סביב ראשה. 'יואו, איזה קור!'

היא חשבה לעצמה.

'חבל שלא הבאתי את הכובע שפטוניה הביאה לי בחג המולד, אפילו שהוא אפילו יותר מגעיל מהפנים של החבר שלה, ורנון דרסלי.

אם הייתי בטוחה שהיא לא מכשפה הייתי חושבת שהיא עשתה על זה איזה כישוף גועליזם או משהו.'

לילי התיישבה על שפת האגם.

והעבירה את אצבעה על פני מימיו החלקים והשקטים של האגם.

הירח העגול והמלא הציץ מבין העננים, ונשמעה יללת זאב.

לילי נרעדה.

היא הוציאה חליל העשוי מקני במבוק מכיס גלימתה והחלה לנגן מנגינה עצובה ונעימה, שתאמה את אופי הלילה.

"זה יפהפה."

אמר קול מאחוריה.

לילי הפסיקה לנגן ונעצה מבט בדמות שמאחוריה.

היא היססה מספר שניות, בדקה שאין מלכודת היכן שהוא, וענתה, "תודה."

ג'יימס חייך אליה.

הוא התיישב לידה, מחבק את ברכיו.

"את יודעת, לפעמים אני בא לפה, ומתיישב, לבד.

אני חושב על כל הדברים שמציקים לי.

על כל הדברים שבעולם."

הוא לא הסתכל על לילי.

הוא הסתכל רחוק, במבט מהורהר.

ידו חיפשה את ידה ואחזה בה.

לילי נרתעה, אך אחיזתו של ג'יימס הייתה איתנה וכוחה של לילי לא השתווה אפילו במעט לכוחו.

ידה נשארה בתוך ידו.

"ומה עכשיו?" שאלה לילי.

"על מה אתה חושב?"  היא שאלה בסקרנות מבויישת.

ג'יימס הסתובב אל לילי.

ליבה האיץ את פעימותיו, והיא לא ידעה מדוע.

 "עכשיו אני חושב," אמר ג'יימס, וליטף את לחייה, "על כמה שאני אוהב אותך."

לילי הביטה לתוך עיניו, ושתקה.

		הפרק הבא