נעוריו של אלבוס דמבלדור

אלבוס דמבלדור היה בן אחת-עשרה, גבוה, רזה ובעל פנים יפות. כאשר קיבל אלבוס את המכתב מהוגוורטס ידע מהו.

"אימא!!! אברפורת' שוב לקח לי את המטאטא!" צעק אלבוס. "אברפורת' תחזיר לאלבוס את המטאטא" דרשה אמם של הילדים. אברפורת', באי רצון בולט, החזיר לאלבוס את מטאטא הצעצוע והלך אל חדרו. טוק טוק טוק. ינשוף הקיש על החלון. טוק טוק טוק. "אברפורת' לך תביא דואר". "לא רוצה" נשמע קולו המעומעם של אברפורת' מאחורי הדלת. "אברפורת' בבקשה" חזרה אמם. "לא" ענה אברפורת'. הפעם קנדרה, האם, עמדה על שלה "אברפורת' דמבלדור, כדאי שתלך להביא את הדואר או שאשלול לך את המטאטא ליומיים!". אברפורת' ירד במדרגות, "בסדר" אמר ופתח את החלון. הינשוף נכנס, הפיל ארבע מעטפות ועיתון על השולחן והושיט את רגלו. אברפורת' הוציא גוז והכניס לנרתיק קטן שהיה מחובר לרגלו של הינשוף. הוא החל למיין את הדואר בזמן שהינשוף התעופף החוצה. "אימא, העיתון ושתייים מהמעטפות שלך, והנה המעטפה שטום רידל שלח לי, ו... תראו תראו, אלבוס קיבל מעטפה מהוגוורטס!"

אלבוס הנרגש רץ אל הסלון וחטף את המעטפה מידיו של אחיו הקטן פתח אותה במהירות ושלף את המכתב. שעה אחרי קבלת המכתב כבר היו אריאנה (אחותו הקטנה של אלבוס) אברפורת' אלבוס ואמם מוכנים לצאת אל סימטת דיאגון לקנות את כל החפצים שצריך. דבר ראשון נכנס אלבוס לחנות השרביטים, הדבר שרצה יותר מכל. "שלום לבחור הצעיר, האם אינני טועה שאתה הולך בפעם הראשונה להוגוורטס?" שאל המוכר. "כן" השיב אלבוס בשקט. "טוב ויפה, בוא נראה... נסה את זה" המוכר הושיט לו שרביט קצר וישר. עוד לפני שהספיק אלבוס להחזיק את השרביט לקח אותו המוכר בחזרה והושיט שרביט אחר. "נסה אותו". הפעם לקח קצת זמן עד שהמוכר לקח את השרביט בחזרה. לבסוף מצא אלבוס את השרביט שהתאים לו -  ארוך גמיש ובאורך 40 סנטימטר. "קדימה אלבוס" זירזה אותו אמו. החנות הבאה הייתה חנות העופות הדורסים אבל עוד לפני שהספיק לבחור ינשוף התנפל אחד חולה על אימא שלו והם יצאו משם ללא ינשוף.

בסופו של דבר אלבוס היה מרוצה מן הקניות. הוא כבר ציפה בקוצר רוח לעלות על הרכבת להוגוורטס.

בראשון לספטמבר עמדה כל המשפחה מול הרציפים תשע ועשר. "אלבוס, אתה תכנס ראשון, ואז אתה אברפורת', ובסוף אני ואריאנה". אלבוס הסתכל על המחסום. הוא אמור לרוץ לתוכו? ומה אם הוא פשוט לא יצליח? מה אם המחסום לא ייתן לו להיכנס? אבל כשהגיע אל המחסום הוא עבר, עבר אל עולם אחר לגמרי, עגלתו עוד בידיו. ואז פתאום משום מקום יצא אברפורת' מהקיר ואחריו קנדרה ואריאנה. קולות נשמעו בכל מקום, ילדים רצו לשם ולשם וינשופים התעופפו באוויר. "אלבוס לך לקרון שאתה בוחר ותתיישב שם," אמרה אמא, "אנחנו נחכה פה עד שהרכבת תצא לנסיעה למקרה שעוד תצטרך  משהו..." והיא הסבה את מבטה כדי שלא יראה את הדמעות שבעיניה. "טוב" אמר אלבוס. הוא הסתובב וצעד אל הקרון הקרוב. אלבוס סובב את ראשו והסתכל על המשפחה שעמדה מולו. הוא הביט באחיו הקטן שהחזיר לו מבט של קינאה והערצה, הסב את מבטו אל אחותו הקטנה שלא הביטה בו ואז הגיע אל אמו. אלבוס הביט רגע ממושך בעיניה ואז עלה על הרכבת וסגר אחריו את הדלת. הוא שרבב את מבטו מהחלון והסתכל החוצה אל הילדים הרצים, המזוודות והכלובים הריקים. פתאום נשמע שריקה חזקה ואחרוני הילדים עלו על הרכבת. היא השמיע עוד צפצוף קטן והחלה לנוע. אלבוס חיפש את משפחתו בתוך המון האנשים שנפנפו ואז רגע לפני שהרכבת עשתה את הפנייה הוא מצא אותם, אבל משהו היה לא כשורה - אריאנה שכבה על הרצפה ואמו ואברפורת' רכנו לצידה והמילה האחרונה שהצליח להגות לפני שראה רק קיר לבנים ואז נוף הייתה "אריאנה!!!"  ואז כבר לא ראה אותה

המשך יבוא...

איני מתכוונת להרוויח מן הפאניפיק. כל הדמוייות שנמצאות פה הן עשייתה של ג'יי.קיי.רולינג ולא שלי.

		הפרק הבא